טל הלל וזלמן אלפרון הודו במיוחס להם בכתב אישום

בית המשפט
בית משפט השלום פתח-תקוה
[12.07.2006]
כב' השופטת ליה לב-און
בשם המאשימה : עו"ד אביב שרון
בשם הנאשמים : עו"ד שי נודל
גזר דין
1. שני הנאשמים אלפרון זלמן והלל טל הודו במיוחס להם בכתב אישום מתוקן ובמסגרת הסדר טיעון.
2. עפ"י כתב האישום המתוקן, באפריל 1994 פלשו ראובן סלומון ויעקב עטר לחלקה 131 בגוש 6194 שבבעלות עיריית פתח-תקוה, ובסמוך אליו היה מוסך השייך לאלי כליף, שגם הוא שם גרוטאות בשטח האמור.
בין כליף וראובן סלמון פרץ סכסוך. כליף שלח לראובן מתווכים שיפשרו בסכסוך ובשלב מסויים הגיע אחד המתווכים עם זלמן אלפרון (נאשם 1) לכליף ונאשם 1 הציע לכליף לסייע בפתרון הסכסוך בתמורה ל-10,000 ₪, כליף סרב להצעה.
לאחר זמן, הציע הנאשם 1 לראובן שידאג לכך שכליף יפסיק להשתמש בחלקה, ובתמורה יהפוך הוא לשותף בחלקה עם ראובן. ראובן סרב להצעה וגם הסביר שהחלקה לא שייכת לו, על אף זאת, הנאשם 1 שלח לראובן שליחים כדי להחתימו על שותפות בחלקה, וראובן סרב.
במהלך שנת 2000, פנה הנאשם 1 לעטר, ציין בפניו שמאחסן (עטר – ל.ל.) קונטיינרים בחלקה ודרש "דמי שכירות" בסך 100 דולר על כל אחד מהקונטיינרים, וסה"כ 1,000 דולר לחודש.
נאשם 1 הודיע לעטר כי לטובתו שיהיו שותפים, וכאשר העירייה תחליט לפנות את המחזיקים תאלץ לשלם פיצויים אותם יחלקו ביניהם.
עטר ניסה להתחמק, ובעקבות זאת שלח הנאשם 1 את נאשם 2 עם אדם נוסף, ונאשם 2 מסר כי נאשם 1 שלח אותו ונותרו לו 48 שעות לעזוב אלא אם כן יתחיל לשלם לנאשם 1 "דמי שכירות".
בהמשך , במהלך פגישה ביוני 2000 הבהיר נאשם 1 לעטר שאם לא ישלם, נאשם 1 יסלק את הקונטיינרים מהחלקה. הנאשם 1 דרש ממנו 1,000 דולר לחודש, ובהמשך הסתפק ב-500 דולר לחודש. על פי אלו הכין נאשם 1 חוזה חלוקת זכויות, עליו חתם עטר מחשש שיממשו איומיהם.
לאחר שעטר חתם , קרא נאשם 1 לראובן ודרש גם ממנו לחתום על החוזה, וכשסרב איים עליו הנאשם 1 שאם לא יחתום לא ייכנס לשטח יותר, והוא חתם.
בהמשך, במהלך החודשים יולי 2000 ועד יולי 2001 שילם עטר "דמי שכירות" כביכול לנאשם 1, ובחודש אוגוסט לא שילם, ולפיכך ב-27.8.01 נאשם 1 התקשר אליו ואיים שאם לא ישלם יצטרך לעזוב את המקום ואם יגרום לו להתרגז יצטרך גם להוסיף סכומים רטרואקטיבית עבור חודשים שניתנה לו כביכול הנחה.
לפי אלו, בסוף אוגוסט 2001 פינה עטר את הקונטיינרים מהחלקה, ועזב את המקום.
במעשיו איים הנאשם 1 על עטר ועל ראובן בפגיעה בפרנסתם וכדי להניעם לחתום על חוזה ובשל איומיו נחתם החוזה ע"י שניהם, והנאשמים שניהם איימו על עטר כדי להניעו לשלם לנאשם 1 "דמי שכירות" אותם שילם בעקבות האיום.
על פי אלו, הורשעו השניים כהודאתם בסחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין תשל"ז.
3. במסגרת ההסדר נתבקשתי להטיל על נאשם 1 , 3 חודשי מאסר לריצוי בדרך של ע"ש בנפרד מעונש אותו הוא מרצה, והסניגור יטען להטלתו באופן חופף, וגם יוטלו עליו בהסכמה, מאסר על תנאי וקנס כספי, ולגבי הנאשם 2 עתרו הצדדים במשותף להטלת מאסר על תנאי וקנס כספי.
4. עוה"ד מר אביב שרון בטוב טעם ובדייקנות פרט ונמק מדוע גובש ההסדר ובשל מה סבורה התביעה שיש לכבדו.
ראשית עמד על חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות, 6 שנים, שנית עמד על קשיים ראייתיים – באשר שני המתלוננים בפועל ביצעו עבירה כאשר פלשו לשטח העירייה שלא כדין וישבו שם שנים, ואם לא די בכך, למעשה לא הוגשה תלונה. אלא שבעקבות ביקוריו של נאשם 1 בשטח הגיע מידע למשטרה ונפתחה חקירה.
כשנחקרו סלומון ועטר, נתגלו הבדלים בין גירסאותיהם ולא היה ברור אם ההסכם נחתם בתום לב – (הוגש לעיוני נ/1) ומשקף רצון טוב וחופשי להתקשר, או שנערך למראית עין בלבד, ונאשם 2 נקשר לפרשייה בשוליה בלבד.
כמו כן, נאמר כי בין התביעה להגנה התגלעה מחלוקת פרשנית מתמשכת הנובעת מנוסח הדברים שבתמלילי חקירות של עטר וסלומון, שניתן היה מחד גיסא לסבור שעוסקים בסכסוך משפטי על חזקה בקרקע או מאידך גיסא בעבירה של סחיטה באיומים, וניתן לפרש הדברים כך וגם אחרת, ואם לא די באלו, שהרי עטר לא סיפר לסלומון על הסחיטה אלא לאחר זמן.
כמו כן, התייחס לספקות העולים מעדויות המתלוננים ומדבריהם כי מסרו חלקי אמת או שהגירסה לגבי נסיבות תשלום הכסף לנאשם 1 השתנתה, ובשל אלו ומחשש לזכוי העדיפה התביעה הסדר המבטיח הרשעה.
כמו כן, הובהר כי עטר וסלומון לא שיתפו פעולה עם חוקרי המשטרה לאחר שהוקלטו, וגם לא גילו עניין להעיד בתיק, ואחרים שלמעשה היו שותפים למעשי עבירה – לא הועמדו לדין כמו אמנון זדה – שבמפורש קיבל כסף ולא הועמד לדין, ועטר וסלומון כלל לא עמדו לדין על הפלישה לקרקע, כך שכל אלו במפורש מחלישים את תיק התביעה, ומשמשים נסיבות לקולא.
עוד שמעתי כי לא ניתן היה לצרף תיק זה לתיק אחר שהתנהל כנגד נאשם 1 בשל חוסר תיאום בין הסניגורים ובין הפרקליטויות.
בשל אלו, ובשל הרשעותיו ותיק דומה שהסתיים בבית משפט השלום ת"א סברה התביעה שהרשעה מאזנת נכונה בין האינטרסים וענישה של 3 חודשי מאסר בע"ש לנאשם 1 הולמת הנסיבות ועברו.
לגבי נאשם 2 שעברו הפלילי אינו מכביד, וללא הרשעות מאותו הסוג, נאמר שנכנס לתמונה לקראת סוף הסכסוך כמפורט בסעיף 11 לעובדות ואמר פעם אחת למתלונן שאם לא ישלם שכירות יצטרך לעזוב את החלקה שתפס שלא כדין ולא חזר ואיים, והיה בפועל שליחו של נאשם 1 ולא הרוויח דבר כי כל הכספים הועברו לנאשם 1 ולאמנון זדה.
כך, טיב הראיות וחלוף הזמן היו למעשה בבסיס ההסדר שהוצג.
ההגנה ביקשה שאאמץ את הרף התחתון בענישה, ובעיקר עמדה על ה"מוניטין" השלילי של הנאשם 1 לפיו גם בתיקים בהם הראיות רעועות מוגשים כתבי אישום, וכיצד היה עניין לעשיית שימוש באירוע בוועדת שליש כדי לא לאפשר לנאשם 1 שחרור ברישיון.
הופנתי להסכם נ/1 שנחתם בין המתלוננים לנאשם 1 ונטען שההסכם אמיתי, ומטרת הנאשם 1 היתה לסייע לעטר ולקבל מקסימום פיצוי כספי מהעירייה, וכן התייחס במעט לאמירות מתוך התמלילים מהן לא עולה שמדובר בסחיטה קלאסית ובעיקר טען שמשנת 2000 חל מהפך אצל הנאשם 1 והפך לאדם נורמטיבי תורם ומועיל בחברה.
כתימוכין גם הוצגו לי צרור מכתבי הערכה, עיינתי בכולם והתרשמתי מהאמור שם אודות טוב לבו של הנאשם 1 והסיוע לזולת, ועל החשש מפני פגיעה נוספת בבני משפחתו ובעיקר- בשלושת ילדיו הקטנים.
5. מתוך גליון ההרשעות של נאשם 1 עולה כי המדובר במי ששנים מצוי בפשע, וריצה מאסרים ארוכים, אך מאז 2001 לכאורה יש הפסקה בפעילות הפלילית ואולי התבגר נרגע והתיישבה דעתו.
עיון בפרוטוקול הטיעונים לעונש בפני כבוד השופט פלד, בתסקיר ובגזה"ד מת.פ. 7074/01 (שלא הורשע בביצוע עבירות דומות) מצביע על שינוי מה בתפיסתו של הנאשם את צרכי הציבור והחברה, ואולי בשל כך ובשל הנסיבות שהוכחו לא החמיר ביהמ"ש עימו והטיל מאסר לריצוי בעבודות שירות ומאסר על תנאי וקנס.
הנאשם 1 ביקש שאקל עימו ולא ישובשו מאמצי השיקום, והנאשם 2 – חזר על תחושת העלבון שליוותה את מעצרו נוכח עיני ילדיו, ואת התגובה המשטרתית, כאשר לגופו של עניין מעורבותו שולית.
6. שקלתי טיעוני הצדדים, ומעריכה אני מאד את עמדת הפרקליטות שטרחה להסביר מדוע ראיותיה פגומות והיכן קיימים הספקות, וכנגזרת מכל אלו הגיעה להסדר לכאורה מקל.
כמו כן, מעריכה אני מאוד את דברי הסניגור המלומד עוה"ד שי נודל בהביאו בפני שיקולי ההגנה להודות בתיק בעייתי כנ"ל.
משמצאתי כי יש לכאורה יסוד לחשש בדבר טיב הראיות והאפשרויות הפרשניות להן, הרי משהודו הנאשמים בעבירות שבוצעו בין השנים 2000-2001 ובנסיבות תפיסת הקרקע ע"י המתלוננים, מסגרת ההסדר סבירה ונכונה, ומשקללת כראוי בין העניין הציבורי בהרשעת העבריינים וענישתם בדרך הולמת, לבין עניינם האישי , וטובת ההנאה שקבלו.
הנאשם 1 מסיים ריצוי מאסר בדרך של ע"ש, ומבקש התחשבות בו ובילדיו הקטנים.
הנאשם 2 הצר על מעורבותו בעבירות.

שיקלול הנסיבות כולן – אופיין וטיבן הבעייתי של הראיות, ההודייה בסחיטה באיומים וחסכון של זמן שיפוטי, חלוף הזמן והעובדה שאין מעורבות נוספת עם החוק מאז 2001, והאמור בתסקיר ובמכתבי ההמלצה והצהרותיהם של הנאשמים – הביאוני בסופו של יום להטיל על הנאשם 1, 12 חודשי מאסר, מהם 3 חודשים לריצוי בפועל ואת יתר 9 החודשים לא ירצה אלא אם תוך שלוש שנים מהיום יעבור על העבירה בה הורשע. בנוסף מוטל קנס בגובה – 5,000 ₪ או חודש מאסר תחתיו.
העדפתי לילך בדרך בה סללה התביעה ולהטיל עונש ברף הגבוה כך שתקופת המאסר המוטלת לא תרוצה באופן חופף אלא באופן עצמאי. אין לשכוח כי למעשה חבר הנאשם 1 לאחרים בדרך של עבירה, בסחיטה, כדי לעשות הון לעצמו. קשה לכן לאפשר סיומו של תיק זה בהטמעת העונש בעונש שכבר רוצה, שהרי אין קשר בין המקרה שבפני למקרה האחר.
תקופה ארוכה נדחה תיק זה. בית המשפט נעתר לבקשות דחיה של הצדדים על מנת שיובהר מצבו של הנאשם מספר 1 ובקשר עם מחלוקות שאינן קשורות לתיק זה אלא לתיק אחר שם הסתיים עניינו.
משהסתיים עניינו צפה ועלתה בעייתיות מחודשת משסבור היה הממונה על עבודות שירות כי בשל התנהגותו של הנאשם 1 בתקופת ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות, אין הוא ראוי לקבלת חוו"ד שתאפשר ריצוי המאסר בתיק זה בדרך של עבודות שירות.
מכיוון שסבורה הייתי מלכתחילה שאין להטמיע הענישה בתיק זה ולהעלימה כאילו לא נעשה דבר, שהרי חומרת העבירות גבוהה, זימנתי את הממונה על עבודות שירות לבית המשפט והתקיים דיון בנוכחותו.
מעריכה אני מאד את הממונה על עבודות שירות גם על התייצבותו בבית המשפט וגם על האזנה לדברי הצדדים, וגם על ההחלטה שגיבש בסופו של יום.
כאמור, לקראת ישיבת היום התקבלה חוו"ד מטעם הממונה לפיה הנאשם 1 יוכל לרצות את תקופת המאסר שהוטלה עליו בדרך של עבודות שירות.
לפיכך בהסכמתו ירצה את שלושת חודשי המאסר בבית אבות משען חולון, רחוב יבנה 3 חולון, טלפון ********* בימים א עד ה משעה 07.30 ועד 15.00 ובערי חג מהשעה 07.00 ועד 12.00 בעבודות אחזקה וסיוע שירותים או מנהלה, בפיקוחו של יואל כעוד, טלפון *********, החל מיום 10.9.06.
במידה ובמהלך ריצוי עונשו יועבר למקום עבודה אחר, יועסק על פי שעות העבודה הנהוגות באותו מקום.
הנאשם יתייצב בפני המפקח על עבודות שירות לצורך קליטה והצבה ביום 10.9.06 בשעה 08.00 בדיוק במפקדת גוש מרכז, ת.ד. 81 רמלה. אוטובוס מתחנת מרכזית רמלה או לוד, קו מספר 247.
לציין כי חווה"ד ניתנה לאחר שנאשם 1 התייצב ביום 3.7.06 בפני הממונה ורכזת עבודות שירות גוש מרכז, קויימה שיחה עימו והובהרו לו הכללים והתנאים לביצוע המאסר בעבודות שירות, והוא התחייב למלאם באופן הראוי. עוד הובהר לו באותו מעמד כי אי עמידה בתנאי הפיקוח עלולים להביא לביצוע הפסקה מנהלית והוא התחייב למלא את כל אשר יוטל עליו כראוי.
על נאשם 2 שמעורבותו מצומצמת מטילה אני 4 חודשי מאסר אותם לא ישא אלא אם תוך 3 שנים מהיום יעבור על העבירה בה הורשע, וכן קנס בגובה 1,200 ₪ או 7 ימי מאסר תחתיו.
נאשם 2 ישלם את הקנס עד מחר, 13.7.06 שעה 12.00.
נאשם 1 ישלם את הקנס עד לתאריך 1.9.06.
הנאשם 1 שטח בקשתו בפני להקדים את תחילת ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות. בקשתו מועברת באמצעותי לממונה על עבודות שירות, אם רק ניתן הדבר.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
תזכורת פנימית בתאריך 3.9.06.
ניתנה היום ט"ז בתמוז, תשס"ו (12 ביולי 2006) במעמד הצדדים.




היה הראשון להגיב

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*


This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.