בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע | ת"ק 36732-01-18 רחמילוב נ אלעטאונה | | תיק חיצוני:

הפרקליטות נגד ליאון בגיו, בן פשרל, שלמה פשרל

בפני . כב הרשם הבכיר אורי הדר. התובעת. אנה רחמילוב ת.ז., 316829795. נגד. הנתבעת. פאתן אלעטאונה ת.ז., 061999082. פסק דין. לפניי תביעתה של התובעת לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבה בתאונה שאירעה ביוטם 1.08.2017 בחנייה של מרכז BIG בבאר שבע (להלן: ”התאונה“).. דין התובענה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.. העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה. התובעת הינה הבעלים של רכב מס‘ רישוי 3530351 (להלן: ”רכב התובעת“) והיא שנהגה בו בעת התאונה. בן זוגה של התובעת, מר מוסין אנדרי, הינו המבוטח על פי הפוליסה והוא נכח בדיונים שהתקיימו.. הנתבעת הינה הבעלים של רכב מס‘ רישוי 7370674 (להלן: ”רכב הנתבעת“) והיא זו שנהגה בו בעת התאונה.. אף שהתובעת לא הגישה תביעה כנגד חברת הביטוח הפניקס הגישה זו האחרונה כתב הגנה וטענה להיעדר כיסוי ביטוחי במועד התאונה. התובעת טענה בדיון הראשון כי אין לה טענה כנגד חברת הביטוח והיא גם לא תבעה אותה. אין מחלוקת כי במועד התאונה נהגה הנתבעת ללא רישיון נהיגה בתוקף אולם עניין זה אינו רלוונטי להכרעה במחלוקת.. בנוסף על הדברים שנכתבו בכתב התביעה פירטה התובעת את גרסתה גם בבקשה שהגישה מאוחר יותר ובמסגרתה ביקשה ליתן פסק דין בהיעדר הגנה. התובעת טענה כי בכתב התביעה הסיטואציה לא פורטה דיה ולכן ביקשה להרחיב. לאותה בקשה צירפה התובעת תרשים שערכה והמתאר את שאירע לשיטתה. נתייחס אפוא לגרסה המופיעה באותה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.. התובעת טענה כי הגיעה לחניית המרכז המסחרי וראתה חניה פנויה משמאלה, אותתה שמאלה על מנת לסמן לרכב שמאחריה כי היא מבקשת להיכנס לחניה. התובעת התקדמה וזאת על מנת להיכנס לחניה הפנויה בנסיעה אחורנית תוך כדי סיבוב. התובעת טענה כי החלה בנסיעה אחורנית ונסעה לאט ובזהירות וכאשר החלק האחורי של רכבה כבר התחיל להיכנס בין הרכבים החונים הרגישה מכה מקדימה ומייד נעצרה והבחינה כי רכב הנתבעת, שקודם לכן עמד מאחוריה, החל לנסוע, לא שמר ממנה מרחק ופגע בה. התובעת טענה הנתבעת המשיכה בנסיעה עד שמצאה מקום חניה פנוי, חנתה ואז הגיעה אליה עם כל המסמכים של ביטוח רכב הנתבעת ואז גם התברר כי רישיון הנהיגה של הנתבעת אינו בתוקף. . התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת של שמאי מטעמה וזו מעידה לשיטתה כי רכב הנתבעת ”הוא זה שפגע ועקר את הפנס והטמבון לכיוון חוץ מהרכב“. חוות הדעת נערכה לפני התיקון בפועל ולא צורפה חשבונית מס בגין תיקון רכב התובעת.. הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי התובעת היא שפגעה בדופן שמאל אחורי של רכבה עת יצאה מהחניה ולא עת נכנסה אליה. עוד טענה הנתבעת כי גם אם נסעה התובעת אחורנית הרי שהיא עשתה כן בחוסר זהירות מאחר והסתכלה רק אחורנית ולא הייתה ”מודעת למצב התנועה בכביש“. הנתבעת טענה כי התאונה אירעה עת היא נסעה בנתיבה שהיה פנוי. . ביום 10.05.2018 התקיים דיון ובו נשמעה עדותה של התובעת. מאחר והתובעת הודיעה כי ברכבה ישבה נוסעת נוספת בגירה הסברתי לה כי הימנעות מהעדת העדה עשויה לפעול לחובתה. לאחר הפסקה שניתנה בדיון ביקשה התובעת להעיד את הנוסעת ברכבה וציינה כי מאחר וזו האחרונה אינה דוברת עברית היא תדאג להתייצבות מתורגמן. חרף התנגדותה של הנתבעת לעניין העדתה של העדה וטענותיה בעניין זה קבעתי דיון נוסף וזאת על מנת שניתן יהא לברר במלואה את המחלוקת נושא התובענה. בדיון שהתקיים ביום 22.05.2018 נשמעה עדותן של הנוסעת ברכב התובעת ושל הנתבעת והצדדים סיכמו טענותיהם. במהלך הדיונים הגישו הצדדים תמונות צבעוניות המעידות על הנזקים שנגרמו לשני הרכבים המעורבים.. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת האחריות לתאונה. לא הייתה מחלוקת אמיתית ביחס לנזק שנגרם לרכב התובעת והנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת. הנתבעת לא הגישה תביעה בגין נזקיה. . דיון והכרעה. ראשית באשר לעדה מטעם התובעת, הגב אברמוב. דבריה של העדה תורגמו באמצעות שני סטודנטים שאותם הביאה התובעת לדיון לשם תרגום העדות. המתורגמנים, אף שאינם בעלי הכשרה רשמית בעניין זה, הצהירו כי אין להם היכרות עם התובעת ועם העדה וכי אין להם עניין בתיק עצמו. דבריהם אלו מקובלים עליי והם לא נסתרו. המתורגמנים עשו עבודתם נאמנה ובכל מקרה יד המקרה הביאה לכך כי הקלדנית במועד הדיון השני דוברת את שפתה של העדה, השפה הרוסית, והיא וידאה כי דבריה של העדה מתורגמים כהלכה. ועוד, חרף חששה של הנתבעת כפי שהובע בדיון הראשון לא שוכנעתי כי העדה והתובעת תיאמו גרסאות והעדה והתובעת לא נשאלו דבר בעניין זה. טענה זו נדחית אפוא. . לגופו של עניין. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בתמונות הצבעוניות של הרכבים המעורבים ולאחר שהתרשמתי מהעדים לא שוכנעתי כלל כי התאונה אירעה כפי שהתובעת תיארה. גרסתה של התובעת ביחס לקרות התאונה אינה מסתברת יותר מגרסתה של הנתבעת ומצב דברים זה מביא לדחיית התובענה. לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל ולהוכיח כי גרסתה לאירוע התאונה היא שקרתה בפועל או שהיא מסתברת יותר מגרסתה של הנתבעת וזאת חרף עדותה של העדה מטעם התובעת והכל מהנימוקים שיפורטו עתה.. מיקום הנזקים. התמונות שהגישו הצדדים (ת/1 ו- ת/2) מצביעות על מיקומי הנזקים בבירור. הפגיעה ברכב התובעת הינה בדופן הפגוש הקדמי ימני. הפגיעה ברכב הנתבעת הינה בחלקה האחורי של הדלת השמאלית האחורית. בשני הרכבים נראים סימני שפשוף. אין עדות לנזק כלשהוא בחזית או בדופן קדמי שמאלי של רכב הנתבעת. לא ניתן לשלול את האפשרות כי נזקים כאמור קרו אך התובעת לא הוכיחה כי כך אירע וטענתה של הנתבעת כי הנזקים שנראים בתמונה של רכבה הם היחידים שקרו בעקבות התאונה לא נסתרה והיא מקובלת עליי. כאמור, התובעת טענה כי בשעה שנסעה אחורנית רכב הנתבעת פגע בה, התובעת נעצרה אך רכב הנתבעת המשיך לנסוע תוך שהוא פוגע בה. התובעת חזרה על גרסה זו גם בדיון הראשון. . תמונות הנזקים ברכבים המעורבים מעוררות קושי של ממש ביחס לגרסת התובעת בארבעה היבטים: . האחד, אם רכב הנתבעת הוא שפגע ברכב התובעת סביר לומר כי הפגיעה הייתה מתחילה בחזית או לפחות בדופן הקדמי שמאלי של רכב הנתבעת. לא הוכחה פגיעה כאמור או נזק בחלק זה. השני, אם אכן המשיכה הנתבעת לנסוע לאחר שפגעה ברכב התובעת כפי שטענה התובעת המוקד הראשוני של המכה היה צריך להיות בחלקה הקדמי של דלת שמאל אחורית. התמונות מצביעות על כך כי המוקד העיקרי של הפגיעה הוא בחלקה האחורי של דלחת שמאל אחורית בצמוד לבית הגלגל השמאלי אחורי ומשם קדימה נמשך שפשוף קל. . השלישי, התובעת טענה כי רכב הנתבעת "פגע ועקר את הפנס והטמבון לכיוון חוץ מהרכב". התמונות שהציגה התובעת לא מצביעות על תלישה של הפגוש או הפנס ברכבה לא כלפי חוץ ולא בכלל. בדיון השני הציגה התובעת תמונה שבה נראה הרכב לכאורה לפני הפגיעה ותמונה זו מדגימה לשיטתה את מצבו הרגיל של הפנס ביחס לזית הרכב. ראשית, לא ברור מתי צולמה תמונה זו ולא ניתן לשלול את האפשרות כי חרף היעדר קבלה ביחס לתיקון חלק זה תוקן ואולי התמונה היא לאחר התיקון. גם אם נניח לצורך הדיון כי מדובר בתמונה שצולמה לפני התאונה (ולא ניתן הסבר סביר לכך שמצולמת תמונה כל כך ספציפית ללא כל סיבה נראית לעין שהרי לא ניתן לנחש כי תתרחש תאונה) הרי שהשינוי הקל במיקומו של הפנס ביחס לחזית הרכב לאחר התאונה אינו חייב לנבוע מאופן קרות התאונה כפי שתיארה התובעת. גם פגיעה כפי שתיארה הנתבעת יכולה להביא לפגיעה כפי שאירעה ברכב התובעת ויכולה להסביר את הפגיעה בפגוש ובפנס. כך או אחרת, אין שום ביסוס לטענה כי הפגוש והפנס ברכב התובעת נתלשו כלפי חוץ. . הרביעי, בעדותה טענה התובעת כי "אם הייתי נוסעת קדימה כפי שהנתבעת טוענת אז בגל זמן התגובה שהוא כמה שניות הייתי ממשיכה ופוגעת בה עד לדופן שמאל אחורי של הרכב ופה רואים שזה הסתיים בדלת אחורית שמאלית". דומני כי אופי הפגיעה במקרה כזה הוא הפוך: בתרחיש של פגיעה כאמור הנזק היה מתחיל מנקודת מסויימת ברכב הנתבעת ונמשך קדימה ולא אחורה, בדיוק כפי שמדגימות תמונות הנזק של רכב הנתבעת. . התרשים שערכה התובעת. לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה צירפה התובעת תרשים שערכה והמתאר כיצד אירעה התאונה לשיטתה. בתרשים האמור טרחה התובעת למקם בדיוק רב את הרכבים לשיטתה בעת התאונה ולפניה. עיון בתרשים מלמד כי לטענת התובעת המגע בין הרכבים אירע בין חזית רכב התובעת לבין דופן שמאל של רכב הנתבעת. בעוד שישנה אכן פגיעה בדופן שמאל של רכב הנתבעת הרי שבתמונות שהוגשו לא נראית פגיעה בחזית רכב התובעת כפי שמתואר בתרשים.. עדותה של העדה מטעם התובעת. העדה העידה בחקירתה כי "אני לא יודעת בדיוק איפה היה הרכב שלנו כאשר קרתה התאונה". עוד העידה העדה מטעם התובעת כי "כשהיא התחילה לנסוע אנחנו גם נסענו ולא ראינו אותה, כשחנינו לא ראינו אותה". גרסה זו נשמעת, בכל הכבוד, לא סבירה. ההסתברות כי הן התובעת והן העדה מטעמה הסתכלו שתיהן אחורנית במהלך כל הנסיעה אחורנית כנטען ולא ראו את רכב הנתבעת פוגע ברכב התובעת היא הסתברות נמוכה ביותר. התובעת טענה בסיכומיה כי כך אירע אך אני בוחר לא לקבל גרסה זו שנזכרה לראושנה בתום הדיון השני ולא עלתה כלל בעדותה החופשית של התובעת בדיון הראשון.. אי ההיגיון שבתחילת נסיעתה של הנתבעת כנטען. בכתבי הטענות טענה התובעת כי קודם שהחלה בנסיעה אחורנית עמד רכב הנתבעת בעצירה על מנת לאפשר לה להשלים את הכניסה לחניה לשיטתה. בדיון הראשון טענה התובעת כי "ראיתי לפני שנסעתי אחורה שיש מספיק מרחב וגם הנתבעת עמדה וחיכתה". גם העדה מטעם התובעת אישרה כי כי רכבים שעמדו לצד רכב התובעת חיכו שהתובעת תשלים את החניה וטענה כי הנתבעת "עצרה ואז התחילה לנסוע ופגעה בנו". בהתחשב בכך כי הנתבעת עצרה לשיטתה של התובעת לא מצאתי כל היגיון בכך כי הנתבעת, אשר המתינה שהתובעת תיכנס לחניה תתחיל לפתע בנסיעה תוך שהיא לא רק פוגעת ברכב התובעת אלא גם ממשיכה בנסיעה תוך כדי פגיעה ברכב התובעת. מדובר בפעולה חסרת היגיון וכלל לא שוכנעתי כי כך אירע. התובעת התייחסה לעניין זה בעדותה וטענה כי "יכול להיות שהנתבעת חשבה שיש מספיק מרחב כדי שהיא תעבור ואז עברה ופגעה בי". טענה זו כמובן נשמעת סבירה אולם לא הוכח כי כך אירע וגם לא שוכנעתי כי כך פעלה הנתבעת.. בדיון הראשון טענה התובעת כי ברכבה של הנתבעת "היו שתי בנות, אחת מהן גדולה". הנתבעת טענה כי "ברכב שלי הייתה בתי בת ה – 9". לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה בעניין זה ולפיכך אין לזקוף לחובת הנתבעת אי הבאת עדים ואין שום הצדקה לשמוע את עדותה של בתה בת ה – 9 של הנתבעת.. הצדדים טענו גם לעניין אופן החלפת הפרטים והיעדר רישיון נהיגה בתוקף של הנתבעת אך עניינים אלו אינם דרושים לשם הכרעה.. המסקנה מכל האמור הינה אפוא כי לא עלה בידי התובעת להוכיח, ולו במאזן ההסתברות הנדרש במשפט האזרחי, כי התאונה אירעה באשמתה של הנתבעת וכפי שתיארה התובעת. לפיכך, דין התובענה להידחות.. לנוכח התוצאה אין צורך לדון בנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתאונה.. סיכומו של דבר. לנוכח כל האמור אני מורה על דחיית התובענה.. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט בסך כולל של 1,000 ש“ח. הסכום מביא בחשבון את קיומם של שני דיונים. הסכום ישולם לידי הנתבעת עד ליום 01.07.2018 ויישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.. ניתן היום, י"א סיוון תשע"ח, 25 מאי 2018, בהעדר הצדדים.




Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*


אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.