בית משפט השלום בתל אביב – יפו | ת"א 61066-11-15 זיטלני נ הראל חברה לביטוח בע"מ

לפני כבוד השופטת אפרת בוסני. התובע:. ניב זיטלניע"י ב"כ עו"ד שלמה ערד . נגד. הנתבעת:. הראל חברה לביטוח בע"מע"י ב"כ עו"ד יקיר קול . פסק דין. 1.לפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסך 204,268 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת, מבטחת רכב מס רישוי 11-611-33 של התובע (להלן: "הרכב") בהתאם לפוליסה מספר 803046744915, בגין נזקי הרכב בתאונה מיום 20.9.2015. . במועד התאונה נהג ברכב התובע. . הרכב, לאור היקף נזקיו, הוכרז על ידי שמאי שבדק את הרכב כ"אובדן מוחלט". . הנתבעת, במכתב מיום 5.11.2015 (להלן: "מכתב הדחייה") דחתה את הכיסוי הביטוחי מהטעם שעל פי נתוני משרד הרישוי, רישיון הנהיגה של התובע הותלה בשל שיטת ניקוד ומשכך לא היה בידי התובע רישיון נהיגה תקף במועד התאונה. בפועל פיצתה הנתבעת את התובע בגין שווי שרידי הרכב בסך 25,509 ₪.. גדר המחלוקת והתשתית הראייתית. 2.אין מחלוקת שהרכב בו נהג התובע בעת התאונה ואשר בוטח אצל הנתבעת, ניזוק בתאונה והוכרז כ"אובדן מוחלט". אין גם מחלוקת כי בהתאם לרישומי משרד הרישוי רישיון הנהיגה של התובע נשלל החל מתאריך 2.7.2013 עקב שיטת ניקוד. סלע המחלוקת הוא בשאלה האם יש לראות בתובע כפסול מנהיגה במועד התאונה, לאור טענתו כי עובר לתאונה הוא לא ידע על פסילת רישיונו וכי רק לאחר התאונה נודע לו על כך מהנתבעת, וטענת הנתבעת מנגד לכך שמשרד הרישוי שלח לתובע לכתובתו הודעות על התליית רישיונו בדואר רשום ולפיכך קמה "חזקת המסירה" הקבועה בתקנה 550 (ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), שלא נסתרה על ידי התובע. . מחלוקת נוספת נוגעת לשיעור תגמולי הביטוח, לאור טענת התובע כי על פי תנאי הפוליסה על הנתבעת לפצות אותו "ברכב חדש תמורת ישן" וטענת הנתבעת מנגד כי בפוליסה בוטח רכב לפי קוד דגם 74442, בעוד שבפועל הרכב תואם לקוד 74441 ששוויו עולה על הרכב שבוטח, ואין התובע זכאי מטעם זה לפיצוי.. 3.התובע הגיש תצהיר עדות מטעמו ונחקר נגדית. מטעם הנתבעת הוגשה תעודת ציבור של משרד הרישוי ותצהיר חוקר הנתבעת, אליו צורפו אישור משלוח דואר רשום של דואר ישראל. חוקר הנתבעת נחקר נגדית. . הצדדים לא עמדו על חקירת עורכת תעודת עובד הציבור מאת משרד הרישוי. . 4.בהתאם לתעודות עובד ציבור מאת משרד הרישוי, רישיון הנהיגה של התובע נשלל בשל שיטת ניקוד החל מתאריך 2.7.2013. . לתעודת עובד הציבור צורף תדפיס "הודעות התליה/תזכורת לפני התליה – שיטת ניקוד" של משרד הרישוי ולפיו הודעת התליה נשלחה לתובע בדואר רשום ביום 28.11.2012 וכן ביום 2.7.2013 (קיים רישום על הודעת התלייה נוספת שנשלחה לתובע ביום 25.4.2016, שאינו רלבנטי למחלוקת בתיק זה). בתדפיס משרד הרישוי קיים רישום על הודעה חוזרת על התליה שנשלחה בדואר רשום לתובע ביום 15.1.2013. תדפיס ההודעות מפרט גם תזכורות שנשלחו לתובע לפני התלית רישיון. אין אינדיקציה במסמך למשלוחן בדואר רשום.. בהתאם ל"תדפיס הודעות זימון לקורס הדרכה בנהיגה נכונה -שיטת ניקוד" שצורף לתעודת עובד ציבור, הודעת זימון לקורס בנהיגה נכונה נשלחה לתובע בדואר רשום ביום 23.12.2012 תוך פירוט העבירות אותן ביצע. בתחתית המסמך נרשם כי התובע סיים את הדרכה בתאריך 13.5.2016, היינו לאחר התאונה.. בתום פרשת הראיות סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה, ולאחר שניסיונותיי להביא את הצדדים להידברות והסכמה לא צלחו, אני נדרשת להכרעה. . תמצית טענות הצדדים. 5.הנתבעת טוענת כי התובע ידע על התליית רישיון הנהיגה שלו במועד התאונה ומשכך נהיגתו אינה מכוסה בפוליסה והתובע אינו זכאי לפיצוי. לטענת הנתבעת בהתאם לתקנה 550 (ב) לתקנות התעבורה קמה "חזקת מסירה" לפיה די במשלוח מכתב בדואר רשום למענו של התובע על מנת להוכיח כי דבר הדואר הגיע למענו. מכתב משרד הרישוי בנוגע להתליית רישיונו של התובע נשלח למענו של התובע אותה עת במרשם האוכלוסין, והתובע לא הוכיח שהוא לא קיבל אותו לידיו ולא עמד בנטל לסתור את חזקת המסירה.. התובע מצדו דוחה את טענות הנתבעת וטוען כי הודעת ההתליה לא הגיעה לידיו עובר לתאונה וכי הוא למד אודותיה מהנתבעת לאחר התאונה, ומשכך הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח היעדר כיסוי ביטוחי המוטל עליה. מוסיף התובע וטוען כי שוטר שעצר אותו באותה תקופה לא טען לכך ולבסוף טוען כי מדובר בפסילה בשל שיטת ניקוד, בגינה אין מקום להחלת חזקת המסירה. הטענה האחרונה נזנחה בסיכומים.. 6.התובע טוען כי על הנתבעת לשלם לו את ערכו של הרכב בהתאם למספר קוד דגם 74442 בו בוטח הרכב בפוליסת הביטוח בניכוי שרידים. הנתבעת טוענת מנגד כי מדובר ברכב שקוד הדגם שלו 74441 וערכו נמוך יותר.. דיון והכרעה. 7.בהתאם להוראות סעיף 16 לפוליסה התקנית ועל פי הפוליסה הרלבנטית בה בוטח הרכב, באם נהג התובע בעת שרישיון הנהיגה שלו היה פסול, אין כיסוי ביטוחי לתאונה אצל הנתבעת. על כך אין חולק.. אין די שרישיון נהיגה של נהג נפסל לשלילת הכיסוי הביטוחי. השאלה הטעונה בחינה היא האם התובע (נהג הרכב במועד התאונה) ידע על פסילת רישיונו או האם הודעת הפסילה הומצאה לו כדין, כאשר הנטל להוכיח זאת מוטל על חברת הביטוח הטוענת להיעדר כיסוי ביטוחי מטעם זה (ע"א 678/86 חניפס נ סבר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177 (1989); רע"א 143/98 דיב נ הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(1) 450 (1999)).. 8.הפסיקה בדין הפלילי ובדין האזרחי מחייבת ידיעה של נהג על פסילת רישיון הנהיגה שלו (ראו; ע"פ 2514/92 מדינת ישראל נ בן נאגי, פ"מ מו(3), 771,774 (1992) ); ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ עזבון המנוחה ממו ז"ל (20.6.2007)). בעניין רע"א 2330/12 עזבון המנוח מנור ז"ל נ מויאל (6.5.2012) נקבע: "…הפסיקה דחתה את רעיון "הידיעה הקונסטרוקטיבית", ונקבע שחבותו של המבטח תפקע רק אם הנהג המבוטח מודע לפסילה או לפחות נמסר לו גזר הדין בדרך מקובלת. בהתאם לכך נקבע, כי באין הודעה לנהג על שלילת רישיונו אין לראותו כמי שנהג בעת פסילה" (פסקה 8). בעניין ע"א 7602/06 עזבון חאדגג ז"ל נ מלכה (11.10.2011) (להלן: "עניין מלכה") נקבע כי נדרשת הודעה של ממש אודות הפסילה וצורך להביאה למודעותו של הנהג, כדי שהפסילה תשתכלל (פסקה 24).. אותו הדין, חל גם כשמדובר בנזקי רכוש, מכוח מגמת הפרשנות האחידה של תנאי הפוליסה בשאלת הכיסוי הביטוחי בגין נזק גוף ונזק רכוש (ראו; רע"א 2605/07 אריה חברה לביטוח בע"מ נ אבו (10.3.2009); ת.א. (מח-מרכז) 63182-01-14 פלוני נ שרכת אל- חרבאוי אל- תגאריה אלמסאהמה (14.3.2017) (להלן: "עניין אל תגאריה").. 9.הנתבעת מסתמכת על "חזקת המסירה" שבתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה וטוענת על יסודה כי הודעת ההתליה נשלחה בדואר רשום למענו של התובע עובר לתאונה ולפיכך התובע מוחזק כמי שקיבל את הודעת ההתליה קודם לתאונה וכי התובע לא עמד בנטל לסתור חזקה זו. . בעניין 45610-10-15 (שלום-ת"א) איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ נ אבו ערר (19.4.2017) (להלן: "עניין אבו ערר") פרטתי בהרחבה את גישתי ולפיה, בהתאם להוראות תקנה 550(א) לתקנות התעבורה את ההודעה על פסילת רישיון נהיגה אין חובה למסור אישית לנמען וניתן לשולחה בדואר רשום לפי הכתובת הרשומה של הנהג במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה . . סעיף 57ג לפקודת [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע את "חזקת המסירה" ולפיה רואים המצאה של מסמך בדואר רשום כמבוצעת, אם דיוור המכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב, היו כשורה. שאז יכול הנמען לסתור חזקה זו, אם יוכיח שלא קיבל את דבר הדואר מטעמים שאינם תלויים בו. בהתאם לתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה, הודעה שנשלחה בדואר רשום למענו של התובע "יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 יום מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה". . התובע העלה טענה ולפיה חזקת המסירה אינה חלה על הודעת פסילה מנהלית, להבדיל מאמצעי תיקון אחרים (דוגמת הדרכה בנהיגה נכונה וקורס הדרכה נוסף). טענה זו נזנחה על ידי התובע בסיכומים, ואינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה ועם גישתי (ראו; עניין מלכה (פיסקה 39 – 38); עת"מ (חי) 12680-06-15, סובחי נ משרד התחבורה רשות הרישוי (28.7.15) וגישתי בעניין אבו ערר). . ומן הכלל אל הפרט,. 10.על פי תעודת עובד ציבור מאת משרד הרישוי רישיון הנהיגה של התובע נשלל בשל "שיטת ניקוד" מתאריך 2.7.2013. התאונה בה ניזוק הרכב בו נהג התובע התרחשה ביום 20.9.2015, שנתיים לאחר מועד זה.. בתצהירו טוען התובע כי הוא לא ידע אודות התליית רישיון הנהיגה שלו במועד התאונה. אין ראייה לכך שהתובע קיבל בפועל לידיו את הודעת ההתליה. הנתבעת אינה מציגה אישור בדבר מסירת הודעת ההתליה לידי לתובע, והיא מבקשת להיבנות על "חזקת המסירה" הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה ולפיה הודעה שנשלחה בדואר רשום למענו של התובע "יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 יום מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה". לצורך כך ובהתאם להוראת תקנה 550(א) לתקנות התעבורה, על הנתבעת להוכיח כי הודעת ההתליה נשלחה בדואר רשום למען הרשום של התובע, במאגר נתוני הנהגים במשרד התחבורה, שאז תקום "חזקת המסירה" לתובע והנטל לסתור חזקה זו יעבור לתובע. . אקדים ואומר, לאחר שבחנתי ושקלתי את העדויות והראיות שהובאו בפניי, כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכחת התקיימות "חזקת המסירה" במקרה זה. . 11.לתעודת עובד הציבור של משרד הרישוי צורף תדפיס "הודעות התליה/תזכורת לפני התליה – שיטת ניקוד" של משרד הרישוי ולפיו הודעת התליה נשלחה לתובע בדואר רשום ביום 28.11.2012 וכן ביום 2.7.2013. בתדפיס קיים רישום נוסף על הודעה חוזרת על התליה שנשלחה בדואר רשום לתובע ביום 15.1.2013. עורכת תעודת עובד הציבור, הגב דלבהואר יהודית, לא נדרשה לחקירה על ידי מי מהצדדים, ולמעשה לא הייתה מחלוקת על נתוני תעודת עובד הציבור וצרופותיה.. 12.הודעות ההתליה מיום 28.11.2012 ומיום 2.7.2013 וכן ההודעה החוזרת על ההתליה מיום 15.1.2013, נשלחו כולן בדואר רשום לתובע במען: רח בזל 3/33 תל אביב. . בהתאם לתמצית רישום מרשם האוכלוסין – משרד הפנים (מוצג נ/1), במועד משלוח הודעות התליה אלה (ולמעשה החל מיום 13.2.2011 ועד ליום 16.9.2015) התובע התגורר ברח בזל 3/33 בת"א. התובע לא סתר זאת.. 13.מטעם הנתבעת הוגש תצהיר חוקר שביצע, לבקשת הנתבעת, בדיקת תוקף רישיון הנהיגה של התובע, אליו צורפו אישורי מעקב משלוח דבר דואר לתובע מהאתר הרשמי של דואר ישראל. מדובר ברשומות מוסדיות מאתר רשות הדואר. התובע לא התנגד להגשתן באמצעות החוקר מטעם הנתבעת והן התקבלו כראייה.. השוואת אישורי מעקב משלוח דבר הדואר רשום של דואר ישראל לתדפיס "הודעות התליה/תזכורת לפני התליה – שיטת ניקוד התליה" של משרד הרישוי שצורף לתעודת עובד הציבור של משרד הרישוי מלמד, על פי מספר פריט הדואר הרשום, כי אישורי משלוח הדואר הרשום מתייחסים לשתי הודעות התליה שנשלחו לתובע למענו ברחוב בזל 3/33 תל אביב ביום 2.7.2013 וביום 15.1.2013, כדלקמן:. דבר הדואר הרשום מספרG2 512603109RR מתייחס להודעת ההתליה מיום 2.7.2013. דבר הדואר התקבל למשלוח בתאריך 19.6.13 והוחזר לשולח (משרד הרישוי) בתאריך 26.6.2013. סיבת ההחזרה לשולח לא פורטה.. דבר הדואר הרשום שמספרו2G2 51234670RR ומתייחס להודעה חוזרת על התלייה מיום 15.1.2013. דבר הדואר התקבל למשלוח בתאריך 2.1.2013 והוחזר לשולח (משרד הרישוי) ביום 24.1.2013, מאחר ולא נדרש בידי הנמען. . שני דברי הדואר הרשום נשלחו לתובע במענו הרשום במרשם האוכלוסין אותה עת, רח בזל 33/3 תל אביב. . לא צורף אישור דואר ישראל על משלוח הודעת ההתליה מיום 28.11.2012, ואין אינדיקציה למעשה למשלוחו בפועל למענו של התובע. . 14.הגם שהודעת ההתליה מיום 2.7.2013 וההודעה החוזרת מיום 15.11.2013 נשלחו למענו של התובע אותה עת, לא שוכנעתי שהנתבעת עמדה בנטל המוטל על ידיה להוכחת "חזקת המסירה" היינו כי התובע נמנע מליטול את דבר הדואר הרשום שהגיע לתעודתו הנכונה ולפיכך הוא מוחזק כמי שקיבלו לגבי הודעת הפסילה מיום 2.7.2013. אסביר;. הודעת ההתליה מיום 2.7.2013, על פי פריט מספר דואר רשום שצוין בתדפיס שצורף לתעודת עובד הציבור של משרד הרישוי (פריט מספרG2 512603109RR) הוחזרה, על פי אישור דואר ישראל, למשרד הרישוי ביום 26.6.2013. סיבת ההחזרה לשולח לא פורטה, ולא ניתן על סמך אישור דואר ישראל שצורף לתצהיר מר דן כרמל, חוקר הנתבעת, לקבוע כי דבר הדואר הנ"ל אכן הגיע לתעודתו הנכונה, לתובע. יתרה מזו, בחקירתו הנגדית אישר מר כרמל, חוקר הנתבעת, כי התובע לא קיבל את הודעת הפסילה מתאריך 2.7.2013. כשנשאל העד האם הנמען לא קיבל את דבר הדואר, הוא השיב בחיוב (עמ 14 שו 6-7) וכששב ונשאל האם משמעות הדבר שהתובע לא קיבל הודעה על ההתליה, הוא השיב: "מסכים ולא מסכים, כי אם המכתב לא נדרש יש בעייתיות גם שלו לא רק של מי ששלח השני חזר אני לא יודע למה הוא חזר ומה הסיבה שהוא חזר, ברור שהתובע לא קיבל אותו חד משמעית את הסיבה להחזרת המכתב אני לא יודע" (עמ 14 שו 9-11) (ההדגשה אינה במקור- א.ב.). תשובותיו אלה של העד מטעם הנתבעת מתייחסות להודעת הפסילה מיום 2.7.2013. . אמנם בפרוטוקול הדיון צוין 02.01.2013, אולם העד אישר כי מדובר בדבר הדואר שחזר ללא סיבה ידועה, וכשנדרש לחדד האם תשובתו כי התובע לא קיבל את הודעת ההתליה מתייחסת לדבר הדואר 109 (רישום מקוצר של פריט דואר מספרG2 512603109RR המתייחס להודעת ההתליה מיום 2.7.2013) השיב העד בחיוב (עמ 14 שו 12-13).. מכאן כאשר העד מטעם הנתבעת מאשר שהודעת הפסילה מיום 2.7.2013 לא התקבלה על ידי התובע ובהתאם למעקב אישור דואר רשום של דואר ישראל, דבר הדואר הוחזר לשולח ללא פירוט סיבת ההחזרה – לא ניתן לומר כי הודעת הפסילה מיום 2.7.2013, , מקיימת את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה וכי יש לראותה כהודעה שנמסרה לתובע אשר נמנע מליטול את דבר הדואר הרשום שהגיע לתעודתו הנכונה.. 15.אשר להודעה החוזרת על ההתליה מתאריך 15.1.2013; דבר הדואר, על פי אישור רשות הדואר, נשלח בדואר רשום, התקבל למשלוח בתאריך 2.1.2013 והוחזר למשרד הרישוי ביום 24.1.2013, מאחר ולא נדרש בידי הנמען. דבר הדואר, על פי רישומי משרד הרישוי בתעודת עובד הציבור, נשלח לרחוב בזל 3/33 תל אביב, הוא מענו של התובע אותה עת בהתאם לתמצית רישום מרשם האוכלוסין – משרד הפנים (נ/1). בכך יש לקיים את "חזקת המסירה" לפיה התובע מוחזק כמי שקיבל את דבר הדואר, והנטל עובר לתובע לסתור חזקה זו. אלא שאינני סבורה שעלה בידי הנתבעת לעמוד בנטל להוכיח כי ההודעה החוזרת על התליה מתאריך 15.1.2013 מתייחסת להודעה על פסילת רישיון הנהיגה של התובע מתאריך 2.7.2013, המועד שעל פי תעודת עובד הציבור של משרד הרישוי ולטענת הנתבעת עצמה נשלל רישיון הנהיגה של התובע וחדל להיות בתוקף.. 16.ההודעה החוזרת על ההתליה, על פי תעודת עובד הציבור של משרד הרישוי, היא מתאריך 15.1.2013. מועד זה קדם בששה (6) חודשים לערך לתאריך פסילת רישיון הנהיגה של התובע (החל מיום 2.7.2013). הנתבעת לא הציגה את תוכן ההודעה החוזרת על ההתליה מתאריך 15.1.2013. תדפיס הודעות התליה/תזכורת לפני התליה" שצורף לתעודת עובד ציבור מאת משרד הרישוי מפרט מועדי משלוח "תזכורת לפני התליית רישיון" שנשלחו לתובע. ההודעה מיום 15.1.2013 אינה באה ביניהם והיא מנויה בפרק "הודעה חוזרת על התליה". כאשר רישום השלילה של רישיון התובע, על פי תעודת עובד הציבור, היא מחודש יולי 2013, קיים קושי מובנה לראות בהודעה הקודמת בזמן להודעת ההתליה "הודעה חוזרת" על התליה שטרם נכנסה אותה עת לתוקף. את טענתה להיעדר כיסוי ביטוחי ייחדה הנתבעת לכך שהתובע היה פסול לנהיגה במועד התאונה והיא נתמכת בתעודת עובד ציבור של משרד הרישוי לפיה רישיון הנהיגה של התובע נשלל מתאריך 2.7.2013. כיצד ניתן לראות בהודעה שקדמה בזמן למועד הפסילה "הודעה חוזרת על התליה"? הדבר מעלה שאלה שנותרה ללא מענה.. 17.בהתאם לתדפיס "הודעות התליה/תזכורת לפני התליה" של משרד הרישוי, בתאריך 28.11.2012 הונפקה הודעה על התליית רישיון הנהיגה של התובע. לא ניתן לשלול כאפשרות סבירה, משלא הוצג תוכן ההודעה החוזרת על התליה מתאריך 15.1.2013, כי הודעה חוזרת זו מתייחסת להתליית רישיון הנהיגה של התובע מיום 28.11.2012, ולא מיום 2.7.2013. ברישומי משרד הרישוי, על פי תעודת עובד הציבור, אין רישום של התלייה נוספת של רישיונו של התובע, פרט להתליה מתאריך 2.7.2013. ניתן להניח ברמה מסתברת כי התובע הסדיר את הדרוש בעקבות ההודעה על התליית רישיונו מתאריך 28.11.2012 ורישיונו לא נשלל בעקבות הודעת התלייה זו. חיזוק לכך יש בהיעדר רישום על פסילת רישיון הנהיגה של התובע קודם לתאריך 2.7.2013 וכן בתדפיס "הודעת זימון לקורס הדרכה בנהיגה נכונה" שצורף לתעודת עובד הציבור של משרד הרישוי ולפיו הודעה על זימון לקורס נהיגה נכונה נשלח לתובע ביום 23.12.2012, לאחר מועד הודעת ההתליה מתאריך 28.11.2012. . 18.הנתבעת טענה לבלבול בתאריכים, בעקבות טענת התובע כי אין להסתמך על ההודעה החוזרת על התלייה הקודמת בזמן להודעת ההתליה. בין אם אניח כי הנתבעת כיוונה לכך שנפלה טעות בתאריך שצוין בתדפיס משרד הרישוי בקשר למועד ההודעה החוזרת על ההתליה, ובין אם אניח כי טענתה כוונה ל"בלבול" בין אישורי דבר הדואר הרשום של דואר ישראל, לא הוצגה כל תשתית ראייתית לתמיכת טענת הנתבעת אשר כשלעצמה עומדת בסתירה לנתוני משרד הרישוי ורשות הדואר אותם הגישה הנתבעת כראייה מטעמה. אזכיר כי שני הצדדים לא ביקשו לחקור את נציגת משרד הרישוי, עורכת תעודת עובד הציבור. הנטל להוכחת "חזקת המסירה" המתייחסת להודעת התליית רישיון הנהיגה של התובע מתאריך 2.7.2013 מוטל על הנתבעת. הימנעות מחקירת עורכת תעודת עובד הציבור בנסיבות אלה פועלת, אפוא, לחובת הנתבעת. . 19.הנתבעת מפנה בסיכומיה להוראת תקנה 551(ה) לתקנות התעבורה ומבקשת לראות בהודעה החוזרת מתאריך 15.1.2013 שנשלחה בדואר רשום למענו של התובע ולא נדרשה, כמקיימת את חזקת המסירה של הודעת ההתליה מתאריך 2.7.2013. אין זו דעתי.. תקנה 551(ה) לתקנות התעבורה קובעת: " חלפו שישה חודשים מיום שהודע לנהג לפי תקנה 550 על אמצעי התיקון או מיום שהודעה לו החלטתה של רשות הרישוי לפי תקנת משנה (ד), לפי המאוחר, והנהג לא ביצעם, רשאית רשות הרישוי להתלות את רישיונו של הנהג בהודעה שתינתן בדרך האמורה בתקנה 550(א) והוראות תקנה 550(ב) יחולו עליה; נהג שקיבל הודעה על התליה כאמור, יפקיד את רישיונו בידי רשות הרישוי בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה, והוא יחודש לאחר שיבוצעו אמצעי התיקון שהוטלו עליו, בכפוף להוראות תקנות אלה".. בהתאם ל"תדפיס הודעת זימון לקורס הדרכה בנהיגה נכונה" שצורף לתעודת עובד הציבור של משרד הרישוי, הודעת זימון לקורס בסיסי בנהיגה נכונה נשלח לתובעה בתאריך 23.12.2012. במועד ההודעה החוזרת על ההתליה מתאריך 15.1.2013 טרם חלפו ששת החודשים מיום שהודע לתובע על אמצעי התיקון (23.12.2012). קיים אפוא קושי לקבל את טענת הנתבעת ולראות בהודעה החוזרת על ההתליה מתאריך 15.1.2013 כהודעת פסילה במובנה של תקנה 551(ה) לתקנות התעבורה.. 20.בית המשפט העליון בעניין מלכה קובע כי במקרה של אי הגעת הודעת התליית רישיון נהיגה לידי נמען, בידי רשות הרישוי לפעול בדרכי יידוע חלופיות וכי בשל ההשלכות החמורות של החלת חזקת המסירה לנהג הטוען כי הוא לא ידע על הפסילה וחובת הרשות המינהלית לפעול בהגינות כלפי האזרחי בשים לב לפגיעה הקשה שיש בהתליית רישיון נהיגה, אין די במשלוח הודעת הפסילה בדואר רשום ועל הרשות אף להראות מה עלה בגורל ההודעה (ראו; פסקות 28-29 לפסק הדין). בעניין עפ"א (ת"א) 8329/05 גל נ עיריית תל אביב (29.10.2006) קובע בית המשפט "… רשימת דברי הדואר שנמסרו למשלוח" מוכיחה את אמיתות תוכנה לאמור שדברי דואר מסוימים נמסרו למשלוח אך אין היא מוכיחה את שליחתם"… " (עמ 5). בעניין תא"מ (שלום- ב"ש) 35833-02-14 אבו עומר נ בטאש (7.5.2015) קבע בית המשפט כי מאחר והודעות משרד הרישוי שנשלחו בדואר רשום הוחזרו לשלוח ולא הוצגה אסמכתא כי הן התקבלו אצל המבוטח, לא הוכח כי המבוטח ידע במועד התאונה על התליית רישיונו. כך גם נקבע בעניין תא"מ (רמ) 4515-10-13 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ הובלות באר יעקב בע"מ (20.11.2017) שם לא הוצג אישור על משלוח דבר הדואר לנהג שרישיונו הותלה המוכיח שהנהג נמנע מלקבל את דבר הדואר ובית המשפט קבע שאין די במשלוח ההודעה בדואר רשום אלא יש להראות מה עלה בגורל ההודעה (ראו; פסקה 16) והוסיף וקבע: "לו הייתה המבטחת מציגה אישור בדבר התוצאות האופרטיביות של המשלוח-למשל: כי דבר הדואר "לא נדרש", הנמען "סירב לקבל", "עזב" וכיוצא באלה – כי אז נטל ההוכחה היה מועבר אל כתפי הנהג והנתבעת להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר" (סעיף 17 לפסק הדין). . במקרה זה, לא הוצג אישור כי הודעת ההתליה מתאריך 2.7.2013 הגיעה לנתבע. דבר הדואר של הודעת ההתליה הוחזר למשרד הרישוי מבלי לפרט את סיבת ההחזרה, אין אינדיקציה לכך שהגיע למענו של התובע והעד מטעם הנתבעת אף מאשר כי ההודעה לא התקבלה על ידי הנתבע. . 21.בנסיבות אלה ולאור מסקנתי לא ניתן להסתמך על ההודעה החוזרת על ההתליה מיום 15.1.2013 כהודעה על פסילת רישיון הנהיגה של התובע מתאריך 2.7.2013 (המועד היחיד שעל פי תעודת עובד הציבור של משרד הרישוי נשלל רישיון הנהיגה של התובע) ולא עלה בידי הנתבעת להוכיח התקיימותה של חזקת המסירה של הודעת הפסילה מתאריך 2.7.2013 בהסתמך על הודעה זו.. במובן זה שונה העניין לפניי מנסיבות עניין אבו ערר (19.4.2017) שם בחומר הראיות נמצא כי הודעת הפסילה נשלחה לכתובת הנהג ולא נדרשה והנהג (המבוטח) לא סתר את חזקת המסירה.. 22.לא אדרש לנתוני תזכורות שנשלחו לתובע לפני התלית רישיון על פי תדפיס "הודעות התליה/תזכורת לפני התליה – שיטת ניקוד", בהיעדר אינדיקציה למשלוחן בדואר רשום, כפי שנדרש בתקנה 550 (א) לתקנות התעבורה. בית המשפט העליון בעניין מלכה קובע: "מבחינות אלה, הבחירה של רשות הרישוי בענייננו לשלוח את הודעת ההתלייה בדואר רגיל, ובדרך זו בלבד – היא בעייתית מאד. משלוח של דואר רגיל איננו מאפשר לדעת האם המכתב כלל נשלח, אלא אם נערך רישום פרטני של דבר המשלוח, בבחינת ראייה עקיפה לכך שדבר הדואר אכן נשלח. הוא איננו מאפשר לדעת האם המכתב נשלח לתעודתו הנכונה, או שמא חלה שגגה ברישום הכתובת. לא ניתן לדעת לרוב מעצם שליחת המכתב האם הגיע ליעדו, ואם לא – מדוע. אפילו הגיע המכתב למען הנכון, לא ניתן לדעת האם הנמען הוא שקיבלו לידיו. לבסוף, כאשר מגיעים הדברים כדי מחלוקת משפטית, אין בידי רשות הרישוי ראיה טובה לכך שהודעת ההתלייה נשלחה, ודאי לא לכך שהגיע לידיעת בעל הרישיון (פסקה 33 לפסק הדין). . 23.אוסיף כי גם לו הייתה עולה טענה לכך שההודעה החוזרת על ההתליה מתאריך 15.1.2013 מהווה התראה לפני פסילה, והדבר מעורר קושי לאור רישומי משרד הרישוי בתדפיס "הודעת זימון לקורס נהיגה נכונה" ולפיהם הודעת זימון לקורס הונפקה בתאריך 23.12.2012, וטרם חלפת תקופת ששת החודשים לביצוע אמצעי התיקון כאמור בתקנה 550(ה) לתקנות התעבורה עד למועד ההודעה החוזרת, כבר נפסק כי אין התראה (ככל שהייתה כזו בהודעה החוזרת מיום 15.1.2013) ללא ראייה על משלוח החלטת ההתליה לתובע שקולה לידיעת התובע על כך שהוחלט על פסילת רישיונו בפועל (ראו; עניין מלכה פסקה 37-35). . 24.התובע היה עקבי בטענתו לכך שהוא לא ידע אודות התליית רישיונו קודם לתאונה. לטענתו הדבר נודע לו מהנתבעת ביום 19.10.2015, לאחר התאונה. . התקשיתי לתת אמון בגרסת התובע לכך שרק ביום 19.10.2015 נודע לו על התליית רישיונו. גרסת התובע בנוגע למועד ולמקור ממנו נודע לו אודות התליית רישיונו לא הייתה עקבית בתצהירו ובחקירתו הנגדית ועדותו בעניין הותירה רושם לא מהימן. בתצהירו מסר התובע כי לראשונה נודע לו על התליית רישיונו מהנתבעת, אליה פנה בדרישה לפיצוי, ביום 19.10.2015. התובע מצרף תכתובת דוא"ל של הנתבעת מיום 19.10.2015 בה מצוין "עפ"י נתוני רשיון הנהיגה שלך במשרד הרישוי קיימת שלילה עקב שיטת ניקוד מיום 02/07/13 נא בדיקתך והעברת מסמכים רלוונטיים ממשרד הרישוי/תחבורה". בחקירתו הנגדית שינה התובע את גרסתו ומסר כי אודות ההתליה נודע לו ממכתב הדחייה של הנתבעת ואז ניגש למשרד הרישוי לבירור העניין (עמ 11 שו 22-27 ושו 28-32). מכתב הדחייה של הנתבעת (צורף לתצהיר התובע) נושא תאריך 5.11.2015. מועד מכתב הדחייה מאוחר למועד בו טען התובע כי נודע לו לראשונה אודות ההתליה (19.10.2015) ומאוחר למועד בו התובע, לטענתו, פנה למשרד הרישוי לבירור העניין, מועד שעל פי מכתב המענה של משרד הרישוי מיום 20.10.2015 (נספח ב לתצהיר התובע) קדם למכתב הדחייה. הדבר מעלה תהייה לגבי מועד ידיעת התובע, לשיטתו עצמו, אודות התליית רישיונו. ביתר שאת, כאשר תכתובת הדוא"ל של הנתבעת מיום 19.10.2015, עליה מסתמך התובע, הגם שהיא ממוענת לתובע על פי האמור בה, נשלחת לסוכן הביטוח (ולא לתובע) ואין התובע מציג ראייה מתי הוא קיבל את המסמך.. 25.לדברי התובע בתצהירו, ביום 20.10.2015, למחרת ידיעתו על ההתליה, הוא ניגש לברור העניין במשרד הרישוי ולאחר שמסר כי מעולם לא קיבל הודעה על התליית רישיונו או כל זימון להדרכה ובמשרד הרישוי הבינו כי הכתובת הרשומה אצלם אינה כתובתו, התליית רישיון הנהיגה שלו נדחתה בחצי שנה והמועד לביצוע הדרכה בנהיגה נכונה נדחה בחצי שנה. לתצהיר התובע מצורף מכתב משרד הרישוי מיום 20.10.2015 ולפיו הוחלט לדחות את ביצוע ההדרכה לתובע ואת התליית הרישיון עד לתאריך 20.4.2016, תוך שהתובע נדרש לבצע ולסיים את ההדרכה לפני מועד זה. למעט התנגדות כללית לעדויות שמיעה, הנתבעת לא הסתייגה מהגשת המכתב כראייה. עם זאת לא ראיתי שיש במכתב הרישוי מיום 20.10.2015 לגרוע מרישומי משרד הרישוי כי רישיונו של התובע נשלל מתאריך 2.7.2013. מכתב משרד הרישוי מאוחר למועד התאונה וכך גם ההודעה בו על דחיית ההתליה. ההתליה לא בוטלה (כי אם נדחתה) וכבר נפסק כי למעט מקרים חריגים בהם החלטת הפסילה בטלה מעיקרא (ואין זה המקרה), אין תחולה רטרואקטיבית להקפאת הפסילה ואין לראות במי שבוטלה פסילת רישיונו כמי שנהג ברישיון במועד התאונה שקדמה למועד ביטול הפסילה (ראו; רע"א 4288/04 קרנית קרן לפיצוי נפגע תאונות דרכים נ עזבון המנוחה לובה מובסיסאן (31.10.2007); ע"א 10752/06 טל נ מגדל חברה לביטוח בע"מ (28.6.2012)). אותו רציונל חל לגבי דחיית התליה, בבחינת קל וחומר. . יתרה מזו, בהתאם למכתב משרד הרישוי מיום 20.10.2015 דחיית ההתליה הותנתה בביצוע וסיום קורס הדרכה בנהיגה נכונה על ידי התובע עד ליום 20.4.2016. על פי נתוני תדפיס "הודעת זימון לקורס הדרכה בנהיגה נכונה" שצורף לתעודת עובד ציבור מאת משרד הרישוי (ולא הייתה מחלוקת אודות תוכנו) התובע סיים את ההדרכה בתאריך 13.5.2016, אחרי המועד שנקצב על ידי משרד הרישוי כתנאי לדחיית הפסילה. גם היא הנותנת כי התליית רישיון הנהיגה של התובע מתאריך 2.7.2013 נותרה בתוקף. . 26.התובע אינו מציג תיעוד למשלוח מכתב משרד הרישוי מיום 20.10.2015 לנתבעת קודם להגשת התביעה. עולה שאלה, אם התובע אוחז בידו מכתב ממשרד הרישוי על דחיית התליה מדוע אין בידו להציג אסמכתא לכך ששלח לנתבעת מכתב זה קודם להגשת התביעה, הגם שבפניית הנתבעת מיום 19.10.2015 הוא נדרש מפורשות להמצאת מסמכים רלבנטיים ממשרד הרישוי להפרכת הרישום בדבר פסילת רישיונו? לתובע לא היה הסבר מניח את הדעת לכך ותשובתו כשנשאל האם העביר לנתבעת מסמכים לגבי תוקף רישיון הנהיגה לא עוררה אמון. לדברי התובע: "אחרי התאונה כל מה שביקשו הם קיבלו ויש לי תיעוד רשום על זה, יש לי תיק מסודר במשרד על כל תיק התאונה" (עמ 12 שו 20-21). התובע אינו מציג תיעוד כזה במסגרת ראיותיו, הגם שלדבריו תיעוד זה מצוי ברשותו וכשהוא נשאל התובע מדוע מסמכים אלה לא הוצגו בזמן אמת, תשובתו "שאלה טובה" (עמ 12 שו 23-22) אינה מענה.. 27.התובע העיד שהוא לא פנה בכתב למשרד הרישוי לאחר שנודע לו על פסילת רישיונו, אלא הגיע פיזית למשרד הרישוי, עמד בתור ופקידת הקבלה שקיבלה אותו דחתה את תחילת פסילת רישיונו (עמ 12 שו 1-8). עדותו של התובע בנוגע לאופן פנייתו לא הייתה משכנעת והתקשיתי לתת בה אמון. במכתב משרד הרישוי מיום 20.10.2015 (המוצג על ידי התובע כמכתב מענה לפניותיו) צוין: "הרינו להודיעך, כי לאחר עיון בבקשתך…". ניסוח זה של צמד המילים "עיון בבקשתך" מסתבר עם פנייה בכתב של התובע למשרד הרישוי, יותר מפנייה בעל פה, כגרסת התובע. פנייה בכתב של התובע למשרד הרישוי, לו הוצגה, היה בה לשפוך אור אודות מועד ידיעת התובע על התליית רישיונו. פנייה כזו לא הוצגה על ידי התובע. מדובר בנקודה מהותית למחלוקת ובמחדל ראייתי הפועל לחובת התובע. . 28.את טענת התובע בתצהירו לכך שבתקופה בה נפסל רישיונו על פי רישומי משרד הרישוי הוא נעצר על ידי שוטר שלא טען לפסילת רישיונו, לא אוכל לקבל. התובע לא הציג בדל של ראייה לתמיכת טענתו והגם שבחקירתו הנגדית העיד התובע כי למעשה נעצר פעמיים על ידי שוטר אותה תקופה ואף נרשם לו דו"ח (עמ 13 שו 1-2), דו"ח לא הוצג. זאת, הגם שהתובע מאשר כי כל מסמך ומסמך שהוא טוען שקיים נמצא וקיים ברשותו (עמ 13 שו 4-6) (ראו; ע"א 548/78 אלמונית נ פלוני, פ"ד לה(1), 736 , 762-763 (16.12.1980)).. 29.מכל האמור, התקשיתי לקבל את טענת התובע כי הוא ידע על פסילת רישיון הנהיגה שלו ביום 19.10.2015. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי בעברו, קודם לקורס ההדרכה בנהיגה נכונה נשוא הפסילה מתאריך 2.7.2013 בה עסקינן, הוא עבר שלושה קורסים של נהיגה נכונה ורישיון הנהיגה שלו אף נפסל בעבר "עוד פסילה או שתיים" (עמ 11 שו 3-10). קיים קושי להסיק כי התובע כמי שרישיונו נפסל בעבר ושזה לו קורס הדרכה בנהיגה נכונה רביעי במספר, לא יבין משמעות זימונו לקורס נהיגה נכונה. על פי רישומי משרד הרישוי שצורפו לתעודת עובד הציבור של משרד הרישוי, הודעה על זימון לקורס הדרכה בנהיגה מונעת הונפקה ביום 23.12.2012 ונשלחה בדואר רשום לתובע במענו ברח בזל 3/33 תל אביב. אלא שהנתבעת, מטעמיה, אינה מצרפת תיעוד של דואר ישראל אודות גורלו של משלוח דבר הדואר והאם הגיע ליעדו והדבר פועל לחובתה. . 30.במכלול נסיבות אלה, הגם שהתובע אינו כופר בכך שהמען אליו נשלחו הודעות משרד הרישוי במועדים הרלוונטיים הוא מענו (רח בזל 3/33 ת"א) ולא התרשמתי לחיוב מעדותו של התובע לכך שדבר התליית רישיונו נודע לו ביום 19.10.2015 דווקא, כאשר הנתבעת, עליה הנטל להוכיח ידיעת התובע אודות התליית רישיון הנהיגה שלו במועד התאונה, אינה מציגה תיעוד המלמד על משלוח הודעת הפסילה לתובע שיש בו להקים חזקה כי התובע נמנע מקבלת דבר הדואר הרשום של הודעת הפסילה, לא ניתן לקבוע כי התובע ידע שרישיונו נפסל לפני התאונה. . לעניין זה יפים דבריו של כב השופט מלצר בעניין מלכה, בשינויים המחוייבים מנסיבות תיק זה. שם קבע בית המשפט כי לא ניתן לקבוע שנהג הרכב קיבל את החלטת ההתליה באומרו: "עמדתי זו איננה מתבססת על העובדה שלא ניתן לקבוע ממצאים וללמוד משקלול כל הראיות כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת האפשרות שחאדגג לא ידע על הודעת ההתלייה, אלא מן הטעם הפשוט שנוכח החלטתה העקרונית של רשות הרישוי לשלוח את הודעות ההתלייה בדואר בלא כל מעקב ותיעוד של המשלוח ובלא לברר את שעלה בגורלן של ההודעות – אין למעשה ראיות כלשהן, שיאפשרו קבלת החלטה מושכלת בשאלת הידיעה של חאדגג אודות פסילת רישיונו" (פסקה 35 לפסק הדין). הוא הדין במקרה זה. בהיעדר ראייה לכך שהודעת הפסילה מתאריך 2.7.2013 נשלחה לתובע והגיעה לידיו וכאשר לא ניתן לאור המסקנה אליה הגעתי להסתמך על ההודעה החוזרת על ההתליה מתאריך 15.1.2013, בלא תשתית ראייתית ממנה ניתן ללמוד, ולו כדי מאזן ההסתברויות, כי התובע ידע על החלטת ההתליה קודם למועד התאונה, לא ניתן לקבוע כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת שלילת הכיסוי הביטוחי מחמת היות התובע נטול רישיון לנהוג במועד התאונה. . שאלת הנזק. 31.בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בנוגע לשיעור הפיצוי לו זכאי התובע על פי פוליסת הביטוח, ודגם הרכב שעל יסודו יש לחשב את ערך הרכב אשר בעקבות התאונה הוכרז "אובדן מוחלט". . במחלוקת זו אין בדעתי לקבל את טענת הנתבעת בכתב ההגנה כי הכיסוי הביטוחי נשלל בשל כך שמספר קוד דגם הרכב שבוטח בפוליסה שונה ממספר קוד דגם הרכב בפועל, ואשר ערכו נמוך יותר. טענה זו, בצדק יש לומר, נזנחה על ידי הנתבעת בסכומים ואין לה מקום כאשר הנתבעת היא זו שהנפיקה את הפוליסה ואין טענה, וממילא עיגון ראייתי לכך שהנתבעת הוטעתה בנוגע לנתוני הרכב אותו ביטחה.. 32.אשר לשיעור תגמולי הביטוח, על פי פוליסת הביטוח בה בוטח הרכב אצל הנתבע קוד הדגם של הרכב צוין כקוד 74442. הנתבעת צרפה לעדויותיה חוות דעת השמאי ולפיה קוד דגם הרכב בפועל הוא 74441 וערכו 229,777 ₪, בעוד שערכו של רכב שקוד הדגם שלו 74442 הוא 231,900 ₪. בהתאם לחוות דעת השמאי יש להפחית 5% מערכו של הרכב בגין דמי שימוש. חוות הדעת לא נסתרה, ואותה אני מקבלת. בהתאם לפוליסת הביטוח (צורפה לתצהיר התובע) במקרה של אבדן מוחלט ערך הרכב יקבע על פי מחירון לוי יצחק במועד אירוע מקרה הביטוח בהפחתת משתנים המשפיעים על ערך הרכב לפי מחירון לוי יצחק. חוות דעת השמאי שצורפה לעדויות הנתבעת בנוגע להפחתת 5% בגין דמי שימוש מערכו של הרכב לא נסתרה. התובע לא הגיש חוות דעת נגדית ולא דרש לחקור את השמאי. בנסיבות אלה, כאשר בפועל על פי נתוני השמאי שלא נסתרו, רכבו של התובע הוא מקוד דגם 74441 סכום תגמולי הביטוח יחושב בהתאם לערכו של רכב מקוד דגם זה בניכוי 5% בגין דמי שימוש, ויעמוד על סך 218,288 ₪. מסכום זה יש להפחית את שווי השרידים ששולמו על ידי הנתבעת לפני הגשת התביעה בסך של 25,509 ₪. סה"כ 192,779 ₪.. סוף דבר. 33.לאור כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך של 192,779 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (6.12.2015) ועד למועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 10,000 ₪.. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. . המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.. ניתן היום, כ אב תשע"ח, 01 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.




היה הראשון להגיב

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*


This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.