בית משפט השלום בתל אביב – יפו | ת"א 19081-04-14 דרמון נ רשות הפיתוח ואח

כתב אישום עו"ד אבנר מנסוביץ'

בפני כבוד השופט אביים ברקאי. התובעת:. נתיה ויולט דרמון. נגד. הנתבעות:. 1.רשות הפיתוח. 2.עיריית יהוד. ב"כ התובעת:עו"ד מיכאל שחור. ב"כ הנתבעת 1:עו"ד מנשה בן דוד. ב"כ הנתבעת 2:עו"ד יחיאל אטיאס, עו"ד הדס אלמוג ועו"ד אבישג נוני. פסק דין. חלק ראשון – פתח דבר וכן תמצית ותוכן ענייניו. פתח דבר. על פסק הדין. עניינו של פסק דין זה הוא עתירת התובעת לתשלום בגין זכויות בחנות בעיר יהוד אשר פונתה לטובת הקמת פרויקט בניה גדול המכונה "פרויקט לוגאנו". לטענת התובעת היא בעלת זכויות בחנות מכח הסכם גירושין בו קיבלה מבעלה/גרושה המנוח כבר בשנת 1996 כל זכויותיו בחנות. סכום התביעה הוא 2,080,000 ₪ והוא כולל חלופות תביעה שונות שמסתכמות בסכום הנתבע. . נושא הזכויות בחנות הוכרע כבר בעבר. אין זו הפעם הראשונה שעניין הזכויות בחנות מגיע להכרעת בתי המשפט. הנתבעת 1 ניהלה הליך ארוך שנים כנגד המנוח, אלפרד דרמון ז"ל שהוא בעלה/גרושה של התובעת. ההליך התנהל בבית משפט השלום ברמלה במסגרת ת"א 3968/04, בפני כב הש זכריה ימיני.. בסיומו של ההליך נקבע ביום 30/8/2007 כי למנוח אין כל זכויות בחנות; עוד נקבע כי המנוח ממילא לא נהנה מזכויות דייר מוגן; נקבע כי המנוח אינו זכאי לכל תמורה; ואם לא די בכך נקבע כי יש לפנות את הנכס ולשלם דמי שימוש ראויים בסכום נכבד של 256,707 ₪ כערכם ביום 12/12/2004.. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור (ע"א 3891-10-07) ואף זה נדחה בפסק דין שניתן בהסכמה ביום 30/11/2009 תוך קביעות בין היתר ביחס למועד הפינוי ולהליכי גביה. . לטענת התובעת – ההכרעה ביחס לזכויות נעשתה כנגד מי שהיה גרושה ולכן יש לדון בתביעתה. התובעת טוענת כי יש לברר פעם נוספת הטענות שכבר הוכרעו ביחס לזכויות בחנות וזאת מכיוון שההליך נוהל כנגד המנוח שהיה, לטענתה, גרושה ואילו היא לא נטלה חלק בהליך.. טענה זו של התובעת מעלה שאלות עובדתיות ומשפטיות אשר יידונו בפסק דין זה. בתמצית ייאמר כי יש לברר עובדתית האם נכונה גרסת התובעת והאם הוכיחה אותה; בנוסף יש לברר משפטית האם התובעת אינה מושתקת מלטעון טענות כנגד פסק הדין וכן – משנקבע כי למנוח כלל לא היו זכויות, האם יש מקום לדון בהעברת "אפס זכויות" אלה לתובעת.. כל האמור לעיל הוא על בסיס טענת התובעת לפיה ההליך נוהל כנגד גרושה לאחר שהתגרשו. אך התובעת הסתירה כי דווקא היו נשואים ונושא זה נחשף בחקירה הנגדית ועל כך בפסקה הבאה.. בניגוד לטענת התובעת – ההליך המשפטי התקיים כנגד מי שהייתה נשואה לו כדמו"י במשך כל שנותיו הארוכות של ניהול ההליך. עיקר טענת התובעת התבססה על כך שהתגרשה מהמנוח שמונה שנים לפני תחילת הליך הפינוי בבית משפט השלום ברמלה. אדני כתב התביעה וגרסת התביעה התבססו על כך, אך בפועל מתברר כי אין בדברים אלה אמת. במהלך החקירה הנגדית התחוור כי התובעת, במלוא הכבוד, לא אמרה אמת וכי מעבר לעובדה שגרה במשך כל השנים עם המנוח באותו בית, אם כי לטענתה במפלסים שונים, ומעבר לחשבון המשותף שניהלו – הרי בשנת 2003 שבו ונישאו כדמו"י. כך שההליך שהחל ביום 12/12/2004 התנהל כשהתובעת והמנוח נשואים כדין. מכאן, טענות התביעה שהתבססו על כך שהתובעת התגרשה שמונה שנים לפני ההליך המשפטי ולפיה לא הייתה נשואה למנוח במועד ההליך המשפטי התגלו כעורבא פרח, בלשון המעטה.. תחילתו של ההליך "החדש" מושא פסק דין זה. תחילתו של ההליך מושא פסק דין זה הוא בתובענה שהוגשה בבית המשפט המחוזי מרכז (ת"א 42279-02-13) בו עתרה התובעת למתן צו האוסר על פינוי הנכס וכן עיכוב הליכי הוצאה לפועל.. כעולה מפרוטוקול הדיון בתובענה שהוגשה בבית המשפט המחוזי – בסופו של הליך הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו התביעה תידחה. עוד הגיעו הצדדים להסדרים ביחס להליכי ההוצאה לפועל וכן הובהר ש"התובעת תעתור בתביעה כספית בלבד וטענות הצדדים שמורות להם". . לטענת התובעת, כפי שמוצגת בכתב התביעה, ההסכמה אליה הגיעו הצדדים הביאה לכך שלא "יימנע עיכובו של פרוייקט ענק שהחנות נשוא התיק דנן מהווה חלק קטן הימנו". כך או כך, ההליך בבית המשפט המחוזי נדחה והליך חדש ובו תביעות כספיות הוגש בבית משפט זה. . העדים שהעידו. במסגרת ההליך העידו בבית המשפט שבעה עדים:. ארבעת העדים מטעם התובעת – מטעם התובעת העידה התובעת עצמה; . עוד העיד מר עזריאל רגב אשר היה סגן ראש המועצה ביהוד, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה וראש מינהל ההנדסה בעיריית יהוד מונסון בין השנים 1984 – 1993, יועץ משפטי של הרשות המקומית יהוד משנת 1974 עד שנת 1983 וחבר מועצת עיריית יהוד משנת 1998 – 2001. בנוסף לתפקידיו הציבוריים ביהוד הוא בעל חברת עזריאל רגב פרוייקטים בע"מ, משנת 1993, אשר שימשה כמנהלת הפרוייקט בעיר יהוד של מתחם הקרקע הרלוונטי לתיק;. התובעת אף זימנה לעדות את נציג/ת רשות המקרקעין והופיעה גב ברוריה בן – יוסף, מקדמת עסקאות;. בנוסף זומן מר רועי הראל מחברת פרוייקט לוגאנו יהוד בע"מ.. . שני העדים מטעם הנתבעת 1 – מטעם הנתבעת 1 העידו גב אמיליה יפרח, נציגת חברת עמידר אשר העידה גם בהליך שהוכרע כבר בבית משפט השלום ברמלה בשנת 2007; עוד העיד מר צחי עומר, שהוא אחד המנהלים מחברת פרוייקט לוגאנו יהוד בע"מ.. עדה מטעם הנתבעת 2 – מטעם הנתבעת 2 העידה גב חנה נגר שהיא מזכירת הוועדה המקומית לתכנון ובניה יהוד – נווה מונסון משנת 1986.. . תוכן עניינים – תמצית הדיון והפניה לסעיפי פסק הדין. בפסקאות הבאות תובא תמצית הדיון בסעיפי פסק הדין:. שאלת הזכויות בחנות שבמחלוקת הוכרעה זה מכבר. על כך ועל ההכרעה יורחב בחלק השני בסעיף 3 לפסק הדין.. משנקבע כי למנוח לא היו זכויות בחנות שבמחלוקת הרי ממילא לא הועבר דבר אל התובעת ומשכך אינה זכאית לדבר. נושא זה יידון בחלק השני בסעיף 4 לפסק הדין.. מעבר לכל האמור לעיל דיני ההשתק מונעים דיון בהליך זה, אף אם התובעת הייתה גרושת המנוח ובוודאי משהתברר שלא אמרה אמת וכי הייתה נשואה לו במועדי הליך הפינוי, נושא זה יורחב בחלק השני בסעיף 5 לפסק הדין.. גם מבחינה עובדתית ולגופו של ענין אין לתת אמון בדברי התובעת לפיה לא ידעה אודות ההליך. נושא זה יידון בחלק השני בסעיף 6 לפסק הדין.. אין מקום לדון פעם נוספת בהליך כולו כאילו זה לא הוכרע – ועל כך בחלק השני בסעיף 7 לפסק הדין.. בסופו של יום התביעה נדחית תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבעים בסך של 15,000 ₪ לכל אחת משתי הנתבעות. . חלק שני – דיון והכרעה. שאלת הזכויות בחנות ולמעשה היעדרן – הוכרעה זה מכבר. כללי. עניינן של שאלת הזכויות במקרקעין מתחיל עשרות שנים לאחור. בשנת 1980, כנטען, רכש המנוח זכויות בחלק מבית קולנוע ישן. הזכויות נרכשו במסגרת הסכם אל מול ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, התאגדות לתרבות גופנית "הפועל יהוד" (אגודה עותומנית רשומה אצל רשם העמותות) [להלן: "הפועל יהוד"].. כטענת כתב התביעה, בשנת 1980 סוכם בין ראש המועצה בזמנו לבין מועצת פועלי פתח תקווה כי האחרונה תמכור באמצעות "חברת מפעלי פתח תקווה בע"מ" ל"הפועל יהוד" את הזכויות בבית הקולנוע הישן.. לטענת התביעה המכירה אכן בוצעה כאשר הפועל יהוד הייתה "זרוע ארוכה של העירייה". לאחר המכירה פעלה המועצה למכירת בית הקולנוע הישן במספר חלקים וגם המנוח רכש נכס אותו שיפץ מהיסוד.. כתב התביעה אף מתייחס לכך שבעלי המקרקעין היה האפוטרופוס לנכסי נפקדים אשר נתן אישורו, מפנה להתנהלות משנת 1950 וטוען כי "אם ההקצאה אינה רשומה במינהל מקרקעי ישראל אזי זה כתוצאה של טעות טכנית".. כתב התביעה מוסיף ומתאר כיצד כבר בשנת 1988 הוגשה כנגד המנוח תביעת פינוי ולדברי התובעת זו סולקה בעוד שלדברי הנתבעת 1 זו רק נמחקה.. כך או כך – כל הסבך העובדתי והמשפטי אותו מבקשת התובעת לברר כעת, נדון והוכרע בפסק דינו של כב הש ימיני בת"א 3968/04 אשר ניתן כבר בשנת 2007.. ההכרעות והקביעות החד משמעיות בפסק הדין משנת 2007. בפסק הדין בת"א 3968/04 התייחס בית משפט השלום ברמלה אחת לאחת לטענות ביחס לחנות וקבע באופן חד משמעי כך (ההדגשות בציטוטים לא במקור):. "לא הובאה כל ראיה על מכירת הזכויות לאגודת הפועל יהוד שעל פי הטענה היתה בשנת 1980" – ע"מ 2 לפסק הדין, שורה 12).. באשר לטענות המתייחסות להתחייבויות מועצת פועלי פתח תקווה נרשם כי זו לא עמדה בהם וכי "היא לא עשתה כן דבר המעמיד בספק רב את טענות הנתבעים בדבר זכויותיהם בנכס" (ע"מ 2 שו1 18-19).. באשר לסדר הפעולות שהוצג ולטענות שהועלו ביחס למסמך משנת 1961 וכן זכויות מועצת פועלי פתח תקווה נקבע כי "אין לטענות אלו כל משמעות לאור ההסדר שעברו המקרקעין בהם מצוי הנכס".. ביחס לטענת זכויות בנכס דחה בית המשפט באופן חד משמעי את עמדת המנוח וקבע כי "משנרשמו המקרקעין על שם התובעת [רשות הפיתוח – א.ב] לאחר הסדר ממילא יש לדחות את טענת הנתבעים בדבר חזקה נוגדת". וכך תוך התייחסות לטענות שאף הופיעו בהליך זה נקבע כי אין למנוח זכויות במקרקעין.. זאת ועוד – פסק הדין אף בחן אפשרות של זכויות מכח דיירות מוגנת ו"בר רשות" ודחה טענות אלה באופן חד משמעי תוך קבע כי "הנתבעים לא הראו כל בסיס לטענתם שהם דיירים מוגנים בנכס" (ע"מ 8 לפסק הדין).. באשר לטענה לפיה הופרה חובת השימוע דחה בית המשפט את עמדת הנתבעים תוך שהוא מציין כי "יש להבהיר היטב לציבור שמקרקעי ציבור אינם הפקר שכל הרוצה ליטול אותם יכול לעשות זאת" (ע"מ 8 לפסק הדין).. פסק הדין דחה כל דרישה של המנוח לקבלת תשלום עבור שווי המבנים ויותר מכך – קבע כי על המנוח לשלם דמי שימוש ראויים בהיקף של 256,707 ₪.. בסיומו של פסק הדין נקבע כי יש לפנות את החנות ולהעביר לרשות הפיתוח דמי שימוש ראויים בסך כאמור של 256,707 ₪. . ערעור שנדחה. על פסק הדין של בית משפט השלום ברמלה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז במסגרת ע"א 3891-10-07. הערעור נדחה, בהסכמה, לאחר שהמנוח וכן מערערים אחרים שערעורם אוחד בדיון הסכימו עם רשות הפיתוח להארכת מועד לתקופת הפינוי, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, וכן הוסדר נושא תשלום דמי השימוש ושכר טרחת עו"ד והליכי ההוצאה לפועל.. לגופו של ענין – הקביעות החד משמעיות של בית משפט השלום ברמלה נותרו על כנן ובמילים פשוטות – הקביעות לפיהן למנוח אין כל זכויות בחנות ועליו לפנותה וכן לשלם דמי שימוש הפכו לקביעות חלוטות.. משנקבע כי למנוח לא היו כלל זכויות – הרי ממילא לא הועבר דבר לתובעת. כל גרסת התובעת מבוססת על טענה לפיה בשנת 1996 במסגרת הליך גירושין, העביר אליה המנוח כל זכויותיו בחנות. עוד לטענתה, בעת הגשת תביעת הפינוי הייתה גרושה מהמנוח מזה שמונה שנים ולא ידעה דבר אודות ההליך שמנהל המנוח. לגבי טענה זו שהתגלתה כלא נכונה עוד תהא התייחסות בהמשך פסק הדין. בפסקאות הקרובות תהא התייחסות כאילו לא התגלה בחקירה הנגדית דבר וכאילו אכן כל זכויותיו של המנוח הועברו אל התובעת במסגרת הסכם גירושין.. שני נימוקים עיקריים מביאים לדחיית טענת התובעת: . ראשית, אין לקבל טענות התובעת שכן למנוח כלל לא היו זכויות אותם יכול היה להעביר בשנת 1996. בסופו של יום נקבע כי למנוח אין ולא היו כל זכויות במקרקעין. גרסתו נדחתה עד תום כאשר אפילו חויב לשלם דמי שימוש ראויים מבלי שקוזזו סכומי השקעה בנכס.. אם למנוח לא היה דבר, הרי אין זה מעלה ואין זה מוריד האם אפס זכויותיו הועברו לתובעת אם לאו. ממילא אדם אינו יכול להעניק זכויות שאינם ברשותו. לעניין זה ר גם ע"א 6894/15 ,‏ משה זלצר נ יעקב אבירם (מיום 7/9/17) שם נקבע ע"י כב הש נ. הנדל כי "אדם אינו יכול להקנות זכות שאינה ברשותו ("nemo dat quod non habet". וראו הצעת חוק דיני ממונות, התש"ע – 2011, ה"ח 595, 507: "אין אדם יכול להקנות זכות בנכס העולה על זכותו שלו באותו נכס, אלא אם כן נקבע אחרת בחיקוק")".. קביעותיו של בית משפט השלום ברמלה בשנת 2007 חוסמות כל טענה של צד שלישי הטוען כי קיבל זכות כלשהי מהמנוח. ויודגש – אפילו לא היה מדובר בתובעת אלא בצד שלישי מרוחק שהיה מראה הסכם בכתב לפיו רכש את זכויות המנוח, הרי עדיין הקביעה הייתה אחת – למנוח לא היה דבר ומשכך לא הועבר דבר.. שנית, בכל הקשור לזכויות המנוח – הרי אין כל נפקות לכך שהתובעת לא הייתה צד להליך הפינוי . התובעת טוענת כי בשל העובדה שלא הייתה צד להליך שנוהל בבית משפט השלום ברמלה הרי יש לנהל אותו מתחילתו. בסעיף 5 תהא התייחסות להשתק החל על התביעה מושא פסק דין זה, אך בסעיף זה יובהר כי אף ללא דיני ההשתק אין כל נפקות להיעדרה של התובעת מההליך המשפטי, כטענתה.. קביעת בית משפט השלום ברמלה בחנה שרשור הזכויות הנטען והגיעה למסקנה לפיה למנוח אין כל זכויות בחנות. התייצבות התובעת בהליך בבית משפט השלום ברמלה הייתה מתייחסת לכל הקשור לזכויותיה הנטענות שלה. לעניין זה הייתה התובעת נשמעת בטענות המתייחסות לזכויות שהועברו אליה.. אך ביחס לאותן זכויות, מהותן, היקפן והאם הן בכלל קיימות – ביחס לכך נותרה הבדיקה שנעשתה בפסק הדין תוך התייחסות ל"ראיות למכביר" (ע"מ 2 לפסק הדין) ואשר קבעה העדר כל זכות למנוח.. ובמילים אחרות – אפילו לא ידעה התובעת על ההליך, הרי התייצבות בהליך תוך העלאת טענה לפיה קיבלה מהמנוח את זכויותיו הייתה נתקלת בקביעה לפיה למנוח אין כלל זכויות.. התובעת מושתקת מלהעלות טענותיה. כללי. בסעיף זה יתנהל הדיון על בסיס ההנחה לפיה התובעת אכן לא ידעה אודות ההליך, למרות שהנחה זו אינה במקומה ור סעיף 6 להלן. עוד יתנהל הדיון בהתעלם מהקביעה שבסעיף 4 לעיל לפיה מכיוון שלתובע אין כל זכויות הרי ממילא לא העביר לתובעת דבר. . בסעיף זה יובהר שבכל מקרה התובעת מושתקת מלהעלות טענותיה וזאת לאור הקרבה המשפטית בינה לבין המנוח, בין אם הייתה גרושתו כפי שנטען מלכתחילה ובין אם הייתה נשואה לו כפי שהתברר במהלך החקירה הנגדית.. על השתק פלוגתא לרבות כלפי חליפי בעל דין. ההליך בבית משפט השלום ברמלה עונה לדיני ההשתק. הפלוגתא הן בבית משפט השלום ברמלה והן בענייננו היא אותה פלוגתא; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת תוך שנקבע ממצא פוזיטיבי וזה היה חיוני לצורך פסק הדין [(על מבחני השתק פלוגתא ר ע"א 1545/08, אברהם מוסקונה ואח נ סולל בונה בע"מ (מיום 4/3/2010)].. ביחס לכך שהתובעת לא הייתה בעלת דין בבית משפט השלום ברמלה הרי עדיין דיני ההשתק חלים עליה ועל כך בפסקאות הבאות.. דיני ההשתק מכירים בהחלט במצבים בהם בעלי דין יהיו מושתקים מלהעלות טענות בשל קביעות שנעשו בהליכים משפטיים קודמים, אף אם לא נטלו חלק באותם הליכים. כאשר ניתנה הכרעה עובדתית חד משמעית כמו בפסק דינו של בית משפט השלום ברמלה הרי זו מחייבת ו"משתיקה" גם את התובעת לה קירבה משפטית למנוח.. ויודגש – כאשר נאמר לעיל כי לתובעת "קירבה משפטית" למנוח הרי אותה קירבה אחת היא בין אם הייתה גרושת המנוח כפי שנטען בתחילה תוך הטעיה ובין אם מדובר בקירבה משפטית כרעייתו כדמו"י של המנוח.. לעניין זה ניתן להפנות אל HYPERLINK "http://www.nevo.co.il/case/5743043" ע"א 1041/97‏, סררו נ נעלי תומרס בע"מ, פד נד(1) 642, שם נקבע כך: . "יש מקרים שבעל-הדין הוא חליפו של בעל-דין בהליך הראשון או כעין חליפו או שיש "קירבה משפטית" (privity) בינו לבין בעל-הדין בהליך הראשון או שיש זהות אינטרסים בין בעלי-הדין".. . עוד ניתן להפנות אל רע"א 2812/13, קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ דלתה דיגיטל בע"מ, (מיום 11/7/13); אל רע"א 5071/10, עיריית תל-אביב-יפו נ ש.א.י מועדונים בע"מ (מיום 18/10/10); אל ספרה של המלומדת נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, 1991 – בע"מ 368 ובע"מ 525. . סיכום ההלכות מופיע אף ב ע"א 9647/05‏ ‏ פוליבה בע"מ נ מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ ומשרד המסחר (ניתן ביום 27/7/2007), שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור):. "התפישה המודרנית מעניקה למונח "קרבה משפטית" (privity) משמעות רחבה הכוללת גם מצבים שבהם משום "קרבת העניין" של צד זר להליך לעניינו של אחד מבעלי הדין ביחס לנושא ההתדיינות, יש להשוות את מעמדו, מטעמים שבמדיניות משפטית ומשיקולי צדק, לזה של בעל דין, לצורך החלתו של הכלל בדבר השתק פלוגתא".. כלומר – די בכך שלבעל דין "קרבת עניין" להליך אחר וזאת אפילו אם מדובר ב"צד זר". התובעת בהחלט אינה "צד זר" למנוח. היא אלמנתו והייתה נשואה לו במועדים הרלוונטים. אך גם לו הייתה "צד זר" הרי עדיין הייתה בקירבה משפטית המשתיקה אותה מהתביעה שהוגשה.. חשוב לענייננו להפנות אף אל רע"א 623/08, ברוריה פולק ואח נ מינהל מקרקעי ישראל ואח (מיום 18/3/08, כב הש ע. ארבל) שם נדונה שאלת פינוי מקרקעין וטענת צדדים קרובים משפטית כנגד הפינוי. באותה החלטה נקבע כך (ההדגשות לא במקור): . "בית משפט זה קבע בהזדמנויות שונות כי בעל דין אשר לא היה צד להליך אך עומד ביחסים של "קרבה משפטית" עם מי מבעלי הדין, יהיה מנוע מלשוב ולהתדיין בפלוגתא שהוכרעה לגופו של עניין בפסק דין חלוט… (ראו למשל:…). עקרונות אלו יושמו בפסיקה אף בהקשר של הליכים לפינוי ממקרקעין (ראו למשל: רע"א 2397/06 אברגיל נ מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסמה, 6.8.2006); רע"א 1422/07 מועלם נ מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסמה, 6.3.2007).". ובהמשך התייחס בית המשפט לזהות האינטרסים שבין מבקשי רשות הערעור לבין בעל הדין שניהל ההליך שגם הוא כבענייננו בן משפחה. בית המשפט ציין אף מעבר לקירבה המשפחתית את הקירבה המשפטית בשל זהות אינטרסים וכלשונו: . "… זהות אינטרסים זו מאפשרת להניח כי עניינן של המבקשות יוצג בצורה נאותה במסגרת ההליך האחר. כמו כן, אין חולק כי המבקשות היו מודעות להתנהלות ההליכים בעניינם של צבי וסיגל, ויש להניח כי לו היו סבורות שעומדות להן זכויות עצמאיות שיש בהן כדי למנוע את הפינוי, היו מצטרפות להליך". . גם בענייננו מעבר לקרבה המשפחתית אותה ניסתה התובעת להסתיר, עד כדי הטעיה, קיימת קירבה משפטית וזהות אינטרסים ועל כך בפסקה הבאה.. מכלול הנימוקים המביאים לכך שהתובעת ב"קירבה משפטית" למנוח. להלן הנימוקים המוכיחים באופן חד משמעי שהתובעת בקירבה משפטית למנוח בכל הקשור לסוגיה שבמחלוקת:. ראשית – הן המנוח והן התובעת טענו לזכויות באותו נכס נדל"ן, הוא החנות;. שנית – הן למנוח והן לתובעת אינטרסים זהים לחלוטין ביחס להוכחת הזכות בנכס הנדל"ן;. שלישית – הן המנוח והן התובעת מתייחסים לשרשור הסכמים וטענות זהה במהותו ואף לגופו;. רביעית – הן המנוח והן התובעת היו נהנים לו הייתה מתקבלת התביעה ונפגעו משנקבעו ההחלטות בדבר היעדר זכויות בחנות;. חמישית – מעבר לכל אלה אין להאמין לתובעת שכלל לא ידעה על ההליך המתנהל. נושא זה יידון בנפרד אך חשוב להביאו גם במסגרת הדיון הקשור ל"קירבה משפטית".. ההשתק חל גם כלפי הנתבעת 2. למען הסר ספק יודגש כי ההשתק המונע מהתובעת הגשת התביעה חל גם ביחס לנתבעת 2 הגם שזו לא הייתה חלק מההליך בבית משפט השלום ברמלה. למרות שהנתבעת 2 לא נטלה חלק בהליך שהתנהל בבית משפט השלום ברמלה, עדיין תוצאותיו החד משמעיות בהחלט משפיעות גם עליה. . בית המשפט העליון הכיר בהשתק שהוגדר על ידו (כב השופט דנציגר) כ"השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי". משמעות השתק זה ניכרת בהבדל בין השתק פלוגתא לטענות תביעה לבין השתק פלוגתא לטענות הגנה. . השתק הפלוגתא מסוג זה יעמוד לצד המתגונן, וכך כאשר בעל דין לא זכה בהליך מסוים הרי הטענות שעמדו לבעל הדין שעמדתו התקבלה יעמדו כטענות הגנה גם אל מול מי שלא היה צד להליך.. להרחבה ר רע"א 2812/13 ,‏ ‏ קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ דלתה דיגיטל בע"מ (מיום 11/7/13) וכן רע"א 1514/13 ‏ ‏נאות בית וגן בע"מ נ מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ (מיום 6/11/2013).. ובענייננו, הגם שהנתבעת 2 לא הייתה צד להליך בבית משפט השלום ברמלה – הרי ברור שכאשר נקבע באופן חד משמעי שלמנוח אין כל זכויות במקרקעין, הרי אלה לא יצמחו לפתע יש מאין. . גם מבחינה עובדתית אין לתת אמון בדברי התובעת. התובעת, כפי שהודגש היטב בכתבי הטענות היא ילידת שנת 1935 וניצולת שואה. יש להיזהר בכבודו של כל אדם וכן להיזהר בכבודה של התובעת עת יובאו הקביעות בסעיף זה. למען הסר ספק יובהר כי הקביעות מתייחסות כמובן אך ורק להליך שלפני ובהליך זה אכן חלו כשלים שהביאו לכך שאין לתת אמון בדברי התובעת. במסגרת הכשלים בגרסת התובעת יש להפנות לדברים הבאים:. ראש וראשון, הטענה לפיה לא הייתה נשואה למנוח. טענה שאינה אמת. אין להקל ראש בתפנית שחלה במהלך החקירה הנגדית של התובעת. כל גרסתה בנויה הייתה על כך שהתגרשה מהמנוח שמונה שנים לפני הגשת התביעה. . . וכך למשל מצהירה התובעת בסעיף ד לתצהירה תוך שהיא מנסה להציג מצג כאילו היא זו שהתנהגה כבעלת הנכס ואין כל קשר לבעלה המנוח או כגרסתה – לגרושה המנוח – "לאחר גירושינו (1996) סמכתי על קיומן של זכויותיו שהעביר אלי וקיבלתי את שכר הדירה באופן שוטף התנהגתי מנהג בעלים בו וסברתי שזכויותי מבוססות באופן מסודר. כך התנהלתי במשך 17 שנה…".. בסעיף 1 לתצהיר מתייחסת התובעת אל "פס"ד לפינוי שהופנה כנגד מי שהיה בעלה והתגרש ממנה כ – 8 שנים לפני הגשת תביעת הפינוי…". ובהמשך אף נרשם (ההדגשות לא במקור): "מאז הגירושין התנהגה התובעת מנהג בעלים (עד לגירושין התנהגו התובעת ובעלה מנהג בעלים בחנות)".. התובעת מנסה ליצור מצג כאילו המנוח התפרץ לו להליך לא לו וניהל באופן עצמאי הליך ביחס לחנות שהיא עצמה נהגה בה מנהג הבעלים "מאז הגירושין" להבדיל מ"עד לגירושין".. אך התובעת לא אמרה אמת. מתברר כי בשנת 2003, לפני התביעה שהוגשה ביום 12/12/2004 כבר נישאה למנוח. התובעת טוענת כי עשתה זאת לבקשת בניה, אפשר והדבר נכון אך בפועל כל הגרסה שהתבססה על "מנהג בעלים" לאחר הגירושין ועל המנוח שכלל לא היה ידוע שניהל את ההליך קרסה באחת.. העובדה שהתובעת לא היססה לא לומר אמת ביחס לאדן המרכזי של גרסתה מכרסמת אף בטענות ואמירות אחרות שהעידה ביחס אליהן.. התובעת טוענת שנודע לה על הליכי הפינוי בשנת 2013. אך היא זו שמסרה שיקים לעמידר בסך של מאות אלפי ₪ כבר בשנת 2009. התובעת הצהירה כי (סעיף ד ההדגשות לא במקור) "כשנודע לי על הליכי פינוי הנכס בסמוך לשנת 2013 כמפורט להלן והתחלתי לאסוף מסמכים לבא כוחי התברר שאין תיעוד מסודר". ניתן היה לחשוב כאילו הדבר נודע לתובעת בשנת 2013, אך התנהלותה מוכיחה אחרת ועל כך בפסקה הבאה.. הנתבעת 1 הוכיחה כי שיקים בסך כולל העולה על 200,000 ₪ כגרסתה נמסרו לעמידר בעקבות פסיקת בית משפט השלום ברמלה וכן פסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי. השיקים נמסרו כבר בשנת 2009 והם חתומים על ידי התובעת.. במלוא הכבוד אין להאמין לגרסה לפיה התובעת חתמה על שיקים בהיקף של מאות אלפי ₪ לטובת עמידר ולא ידעה אודות ההליך שהתנהל.. התובעת טוענת שלב"כ המנוח נודע שהזכויות עברו אליה רק לאחר מתן פסק הדין בערעור, אך אותו ב"כ לא הגיע לעדות. לטענת "רק לאחר מתן פסק הדין בערעור נודע לבא כוחו של דרמון ז"ל כי הזכויות בנכס הועברו לתובעת שנים רבות קודם לתביעת הפינוי והוא נתן על כך הודעה לתיק ההוצל"פ".. הודעה אכן נמסרה לתיק ההוצאה לפועל אך מטעם התובעת עצמה. העובדה שעל ההודעה חתם עו"ד אינה מלמדת כי אכן הופתע לגלות על טענה זו רק לאחר פסק הדין בערעור ואינה אומרת דבר.. דרך המלך להוכיח טענה כה חשובה לפיה בא כוחו של המנוח כלל לא ידע על התובעת וזכויותיה הנטענות הייתה בהעדת אותו בא כוח. כך לא נעשה.. לא ניתן לקבל גירסה לפיה המנוח הסתיר ממשפחתו ומרעייתו הליך כה חשוב שנוהל במשך שנים. גירסת התובעת לפיה לא ידעה שבעלה מנהל הליך משפטי מעלה שורה של סימני שאלה.. אין חולק על כך שהתובעת והמנוח התגוררו באותו מבנה. התובעת והמנוח מצאו פרנסתם לפחות בעבר מהחנות שבמחלוקת, חשבון הבנק לפחות ביחס לחנות היה משותף, ובעיקר – הליך שבו מפנים חנות לאחר עשרות שנים וללא כל פיצוי ועוד תוך חיוב במאות אלפי ₪ הוא הליך דרמטי ואף טראומתי שבמלוא הכבוד אין לקבל שלא נדון במסגרת המשפחה.. אין לקבל גם טענה שבמשך שנים כלל לא ידעה התובעת דבר אודות ההליך. התובעת אשר ידעה לחתום על שיקים במאות אלפי ₪, ידעה לנהל את החנות כדבריה במנהג בעלים, בוודאי ידעה אודות הליך שהתנהל במשך שנים ארוכות ואשר פגע ואולי אף גדע את מקור פרנסת המשפחה.. לעניין זה, התובעת לא העידה את ביתה המתגוררת בסמוך או חתנה אשר כנטען בא בדברים עם הנתבעת 1. אלה יכולים היו להעיד שאכן במשך שנים הוסתר הכל מהתובעת וזו לא ידעה דבר. אך הם נעדרו מההליך. חזקה היא שכאשר בעל דין נמנע מלהביא עדות או ראיה העשויה לתמוך בגרסתו הרי לו הובאה אותה עדות היתה דווקא גורעת מעמדת בעל הדין, ור ע"א 3523/15, מפעלי תרנ"א ונופש נ רשות מקרקעי ישראל (מיום 19/3/17). . לאור כל האמור לעיל ובמלוא הכבוד לתובעת אין לתת אמון בדבריה ואין לקבל הגרסה לפיה לא ידעה אודות ההליך. ידיעת התובעת על ההליך וההמתנה לסיומו ולאחר מכן הגשת התביעה שבפני היא, לכל הפחות, חוסר תום לב שאין מקום לקבלו.. אין מקום לנהל ההליך לאחר שכבר הוכרע. התובעת הקדישה את מלוא סיכומיה, למעט ארבע שורות בודדות, לתיאור המצב העובדתי והמשפטי אשר ממילא הוכרע כבר בפסק דינו של כב הש ימיני בת"א 3968/04. התובעת אף ניסתה למצוא פירכות ופרצות בעדויות ובחקירות הנגדיות של עדי הנתבעות כאילו הנושא לא הוכרע זה מכבר.. זאת ועוד – בעוד כל גרסתה של התובעת עד לשלב הסיכומים התבססה על הסכם הגירושין, ועל תעודת הגירושין בחרה בסיכומיה להתייחס לאותו "הסכם גירושין" כאל "הסכם ממון" שאושר. וכך סיכומי התובעת התעלמו מקריסת גרסתה ומאי אמירת האמת החמורה שהתגלתה.. במסגרת סיכומי התשובה הודה ב"כ התובעת בהגינותו כי גם הוא הופתע מהגילוי בחקירה הנגדית. עוד בסיכומי התשובה התייחסה התובעת לנישואיה וטענה כי "נאנסה היא להתחתן שוב עם דרמון בהוראת בניה שהגיעו מחו"ל". עוד נטען כי "העובדה שהתובעת לא הייתה מעורבת בניהול ענייני החנות איננה אומרת שהסכימה לוותר על קניינה".. בקצרה ייאמר כי הטענה בסיכומי התשובה לפיה התובעת לא הייתה מעורבת בענייני ניהול החנות אינה עולה בקנה אחד עם תצהירה לפיה נהגה בחנות מנהג בעלים. הנימוק לנישואי התובעת, אפילו וככל שהוא נכון, אינו רלוונטי לכך שבפועל הייתה נשואה למנוח ולא גרושה מרוחקת. . כך או כך, ומעבר לעובדה שכאמור אין ליתן אמון בדברי התובעת – הרי נושא הזכויות בחנות הוכרע זה מכבר בקביעות חלוטות. אפילו חשבה התובעת שהמנוח העביר לה זכות כלשהי – הרי בפועל למנוח לא הייתה כל זכות להעביר. ההיפך הוא הנכון החנות הניבה חוב בגין דמי שימוש והתובעת, שטוענת כי לא ידעה על ההליך ביחס לחנות, חתמה על שיקים בהיקף של מעל 200,000 ₪ בגין דמי שימוש אלה.. סוף דבר. לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. בהתייחס לסכום התביעה ולדחייתה אני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות התביעה ושכר טרחת עו"ד כדלקמן:. תשלום הוצאות ומשפט ושכר טרחת עו"ד לנתבעת 1 בסך כולל של 15,000 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל; . תשלום הוצאות ומשפט ושכר טרחת עו"ד לנתבעת 2 בסך כולל של 15,000 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.. ניתן היום, י"ט תשרי תשע"ט, 28 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.




היה הראשון להגיב

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*


This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.