בית משפט השלום בפתח תקווה | 23 אפריל 2018 | תא"מ 18619-02-17 פלס נ שגיא ואח

כתב אישום עו"ד אבנר מנסוביץ'

בפני . כב הרשם הבכיר אורן כרמלי. תובע. אברהם פלס. נגד. נתבעים. 1.תומר שגיא. 2.אפיקים-שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ. פסק דין. 1.בפני תביעת התובע בגין נזק שנגרם לרכבו. לטענתו, עת עמד בצד הדרך ליד השוק העירוני בפתח תקווה, אוטובוס של הנתבעים עקף אותו משמאל ובחזרתו לנתיב הנסיעה פגע ברכבו בכנף קדמית שמאלית ובצמיג. כל זאת שעה שהיה בעמידה מוחלטת. מכאן לטענתו אחריות הנתבעים לתאונה ולנזקיו.. . 2.מנגד, טוען הנתבע 1 שנהג באוטובוס כי התובע חנה בצד הדרך ליד השוק העירוני וחסם את הדרך. בנסיבות אלה התחיל בעקיפתו, אלא שעם חזרתו לנתיב החל התובע בנסיעה קדימה וגרם לשפשוף בין כלי הרכב. מכאן לטענתו אחריות התובע לתאונה.. על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.. דיון ומסקנות:. 3.בהתאם לנתונים שהובאו בפניי אין למעשה מחלוקת שהתובע עצר את רכבו בצד ימין של הדרך כדי לשאול דבר מה את אחד הסוחרים. תוך כך עקף אותו האוטובוס. . אין גם מחלוקת כי בעת נסיון חזרת האוטובוס לנתיבו השתפשפו הרכבים זה בזה. המחלוקת היא אם התובע היה עדיין בעמידה מוחלטת או שמא התחיל בנסיעה.. אני מוצא כי התובע לא עמד בנטל להוכיח גירסתו ולפיכך אין לי אלא לדחות את התביעה.. לא הובאו כל תימוכין לגירסת התובע לאופן קרות התאונה ובכלל זה לא הובא כעד אחד הסוחרים איתם דיבר התובע קודם שקרתה התאונה, שיכול היה להעיד כי התובע היה עדיין בעמידה מוחלטת.. סימני הנזק בשני כלי הרכב יכולים לתמוך בגירסאות שני הנהגים – סימני שפשוף מהחלק של הצמיג הקדמי שמאלי אל עבר החלק הקדמי ברכב התובע מול נזקי שפשוף מהדלת האחורית ועד לחלק האחורי של האוטובוס. מכאן שמסימני הנזק לא ניתן ללמוד על אחריות לתאונה.. גירסת נהג האוטובוס עצמו כי ראה את התובע בעמידה, כי התחיל בחזרה לנתיב לאחר שעבר את "הנקודה המתה" מימין וכי ראה את התובע מתחיל בנסיעה – כל אלו לא נסתרו.. אני ער לכך שלאחר התאונה הפנתה הנתבעת 2 את התובע למוסך מטעמה לצורך תיקון הנזק שנגרם וכי בפועל ליקויי הפחחות והצבע תוקנו (עמ 2, ש 4). הנתבעת לא אישרה המשך התיקון משהתברר לה כי הנהג מטעמה אינו מודה בתאונה. בנסיבות אלא לא ניתן ללמוד מעצם העובדה שהוחל בתיקון על חשבון הנתבעת על אחריות לתאונה.. עוד יש לקחת בחשבון כי בהתאם לעדותו של הנתבע 1, התובע חסם את הנתיב באופן שנדרש לעקיפתו. התובע עצמו, הגם שנמנע מלהעיד כי הפריע לתנועת כלי הרכב באותה דרך (עמ 1, ש 20), אישר בעדותו כי כדי שהאוטובוס יוכל להמשיך בנסיעה היה עליו לעקוף אותו ותוך כך לנסוע על הנתיב הנגדי (עמ 1, ש 21). מכאן אני מוצא שהתובע הפריע לתנועה. בנסיבות אלה ממילא היה מקום ליחס לתובע אשם תורם בשיעור משמעותי; ובאופן שגם אם היתה מתקבלת התביעה, מאחר שרכיב משמעותי של הנזק כבר תוקן בידי הנתבעת, ספק אם היה נותר עוד סכום לפיצוי בפועל. . 4.אעיר, כי מנגד גם אם היתה עומדת בפניי תביעה שכנגד, לא עמדו הנתבעים בנטל להוכיח כי התובע הוא מי שאחראי לתאונה. לפיכך גם תביעה כזו דינה היה להידחות בהעדר ראיות מתאימות. יושם לב שגם הנתבעים לא הביאו עדים מטעמם –נוסעי האוטובוס – שהיו יכולים להעיד על אופן קרות התאונה.. התוצאה:. 5.מכל האמור אני מורה על דחיית התביעה. . אין צו להוצאות.. ניתן היום, ח אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.




היה הראשון להגיב

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*


This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.