בית משפט השלום בנצרת | ‏ג אלול תשע"ח, 14 אוגוסט 2018 | תא"מ 1106-05-16 מוסא ואח נ אסולין ואח | תיק חיצוני:

כתב אישום עו"ד אבנר מנסוביץ'

בפני כבוד הרשמת הבכירה שרונה צור גינור. התובע. זאהי מוסא . נגד. הנתבעיםהתובעת שכנגד. הנתבעת שכנגד. .1 מר מרדכי אסולין . .2 איילון חברה לביטוח בע"מ. .3 הנאדי גארושי . 4. סאלם אמנה. פסק דין. התובע הגיש תביעתו לפיצוי עבור נזקי רכוש לרכבו בתאונה מיום 6/11/15 בה נפגע, לטענתו, רכבו מאחור כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת 3 אשר פגע ברכב הנתבעים 1-2 והדפם לעבר רכבו.. התובע הגיש תביעתו בסך 8,042 ₪ נזק לפי חוו"ד שמאי, שכ"ט שמאי בסך 800 ₪, ירידת ערך בסך 1,126 ₪ ובסה"כ 9,969 ₪.. התובעת שכנגד איילון חברה לביטוח בע"מ הגישה תביעתה בסך 53,178 ₪ כנגד הנתבעת 4 – הנתבעת שכנגד כאשר לטענתה, הנתבעת 4 בתביעה העיקרית הגיעה ברכבה מאחור במהירות גבוהה, לא האטה נסיעתה ולא עצרה והתנגשה ברכב התובעת שכנגד אשר עמד בעצירה מוחלטת ברמזור אדום אחרי רכב התובע מר זאהי מוסא.. התובעת שכנגד הגישה תביעתה מכוח זכות התחלוף בגין סכומים אשר שילמה למבוטח עבור הנזקים לרכב המבוטח, כאשר תביעתה נתמכה בחוו"ד שמאי ואישורי תשלום למבוטחים. . בכתבי ההגנה טענה הנתבעת 3 כי כלל לא נהגה ברכב אלא הרשתה לנתבעת 4 לנהוג ברכבה.הנתבעת 4 אישרה נסיעתה ברכב וטענה כי הגיעה למקום לאחר שכבר ארעה תאונה בין רכב התובע ורכב הנתבעים 1,2. לטענתה, התאונה הקודמת בין רכב התובע והנתבעים 1,2 חסמה את נתיב נסיעתה וגרמה לה להתנגש ברכב הנתבע 1 בחלקו האחורי שמאלי. . לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות מטעם הצדדים והתרשמתי מהן ישירות ועיינתי בסיכומי ב"כ הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל.. בהתאם להוראות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ינומק פסק הדין בתמצית.. אין מחלוקת כי באירוע נשוא התביעה היו מעורבים רכב התובע אשר עמד ראשון, רכב הנתבעים 1,2 אשר היה אחריו ורכב הנתבעות 3,4 והנתבעת שכנגד אשר היה האחרון.אין מחלוקת כי רכב התובע נפגע מאחור ולכן הינו זכאי לפיצוי עבור נזקיו וכן אין מחלוקת כי ברכב התובעת שכנגד נזקים במוקד הקדמי והאחורי.. המחלוקת הינה האם רכב התובעת שכנגד פגע ראשית ברכב התובע או רכב הנתבעת שכנגד פגע ברכב התובעת שכנגד והדפו לעבר רכב התובע.. לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן ישירות, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעת 4 – הנתבעת שכנגד היא אשר גרמה לתאונה והדפה את רכב התובעת שכנגד לעבר רכב התובע.. יש לומר כי בתביעה העיקרית וכן בתצהירים מטעם התובע, הן התצהיר מטעמו והן מר מוסא חמזה ומר שלבי מוחמד אשר נסעו עמו ברכב, נמסרה גרסה מפורשת ולפיה רכב המיצובישי פגע (הנתבעות 3,4) מאחור ברכב הנתבעים 1,2 והדפו לעבר רכב התובע. . המצהירים, לרבות התובע, הצהירו עוד כי הרכבים 1,2 היו בעצירה ברמזור אדום ואילו רכב הנתבעת שכנגד הוא אשר גרם לפגיעה והדף את רכב 2 לרכב התובע.. גרסת התובע ועדיו, הן בכתב התביעה והן בתצהיריו תאמה אף את גרסת התובעת שכנגד.. בדיון ההוכחות ביקשו התובע ועדיו לחזור בהם מהגרסה המפורשת בתצהירים ובכתב התביעה ולטעון למעשה כי אינם יודעים מי היה הרכב אשר פגע ראשון ברכבם ואולם עדותם למעשה טענה את גרסתם בתצהירים ולפיה רכב הנתבעת 4 הוא אשר גרם לתאונה. . התובע בעדותו אישר כי שמע והרגיש מכה אחת, עדות אשר תואמת את גרסתו לכתחילה לפיה הרכב השלישי הוא אשר גרם לתאונה כאשר פגע ברכב השני והדפו (בעדותו בפרוטוקול בעמ 9).התובע ניסה אמנם לטעון כי המזכר אשר הוצג ע"י הנתבעת 2 בו אושר כי המיצובישי הוא אשר פגע בסקודה של הנתבעים 1,2 והדפה לרכב התובע לא נערך על ידו ואולם לא היתה עדות מפורשת בדבר נסיבות אחרות להתרחשות התאונה וממילא לא היה מקום לקבל שינוי גרסה.מר חמזה העד מטעם התובע העיד למעשה כי איננו זוכר ובאשר לשאלה כמה מכות שמע או הרגיש, אישר כי דובר במכה אחת ומכאן ממילא כי הנתבעת 4 הדפה את רכב הנתבעים 1,2.. מר שלבי העד מטעם התובע אף הוא לא ידע להוסיף פרטים לאמור בתצהירו.. העדויות מטעם התובע מלמדות, אפוא, כי רכב הנתבעות 3,4 פגע ברכב הנתבעים 1,2 והדפו לרכב התובע.. העד מטעם הנתבעים 1,2 הנהג ברכב העיד כי עצר ברמזור אדום המתין מספר שניות, או אז הגיע המיצובישי נהוג ע"י הנתבעת שכנגד ופגע בעוצמה ברכבו, תוך הדיפתו לעבר רכב התובע. לטענתו דובר בירידה חזקה כאשר הנתבעת 4 ככל הנראה לא שמה לב לרמזור, פגעה ברכבו והדפה אותו קדימה (בפר עמ 17 ש 1-3). כן העיד מר אסולין כי שמר על מרחק סביר מהרכב לפניו, כ – 2 מטר (ראה שם בש 7). העד העיד עוד כי הנזק מאחורה היה גדול יותר וכי המכה מאחורה היתה חזקה יותר והיא אשר גרמה להדיפתו ולנזק בחלק הקדמי של הרכב.. העדות מטעם הנתבעים 1,2 היתה אמינה וקוהרנטית, כאשר גרסתו אף תאמה את גרסת התובע העיקרי ולפיה התאונה ארעה בשל הפגיעה על ידי הנתבעת 4 (הנתבעת שכנגד).. חיזוק נוסף לגרסה זו ולפיה הנתבעת 4 הדפה את רכב הנתבע 1 לרכב התובע, יש בחוות דעת השמאי הנתבעים 1,2 אשר צורפה לתביעה שכנגד ולפיה הנזק למוקד האחורי הינו בסך 26,266 ₪ ואילו הנזק למוקד הקדמי, הינו בסך 16,681 ₪. הגם כי הנזק במוקד הקדמי כולל ברובו חלקי חילוף בסך המהווה את מרבית סכום הנזק, הנזק במוקד האחורי גבוה יותר, ללמד כי הנזק מאחור גדול יותר והוא אשר גרם לנזק במוקד הקדמי אשר נגרם כתוצאה מהדיפה. . ביחס לעדות הגב סאלם אמנה – הנתבעת 4 והנתבעת שכנגד, היא נהגה ברכב הנתבעת 3 ללא ביטוח ונתבעת לתשלום הפיצוי עבור רכב התובע ורכב התובעת שכנגד. הנתבעת טענה כי חתמה על המזכר בו אישרה את גרסת התובע והנתבע 1, מאחר ולא הבינה עברית ואולם, לטענתה, הצטרפה לתאונה קיימת. גרסתה של העדה סתרה את גרסת התובע ועדיו וכן גרסת הנתבע 1 ולפיהן עמדו ברמזור אדום בעוד הנתבעת 4 טענה כי כאשר הגיעה לצומת הרמזור היה ירוק והם החלו לנסוע. בנוסף, הנתבעת אישרה כי לא יכלה לראות מה קורה מקדימה וממילא לא יכלה לראות כי ארעה תאונה לפני הגעתה לרמזור (בעדותה בפר בעמ 8). . כמו כן הנתבעת 4 טענה כי נהגה במהירות של 30 קמ"ש, אף זאת לא בהתאמה לעדויות הנהגים האחרים כי הגיעה במהירות ולנזק אשר נגרם לרכבים. לכך יש להוסיף כי הנתבעת 4 נמנעה מזימון עד רלוונטי – בעלה, אשר הגיע למקום וזאת יש לזקוף לחובתה בבחינת אי זימון עד רלוונטי. . לאור המפורט, אינני מקבלת את גרסתה של הנתבעת 4 אשר היו בה סתירות, לא התרשמתי מהימנותה וכאשר גרסתה לא באה אלא להימנע מתשלום עבר הנזקים לרכבים בפרט כאשר לא היה כיסוי ביטוחי לרכב בו נהגה, רכב אשר נטלה מאת הנתבעת 3.. גרסאות התובע והעדים מטעמו וכן הנתבע 1 – הנהג ברכב השני, היו תואמות וקוהרנטיות, כן נמצא להן חיזוק ברכיבי הנזק לרכב התובעת שכנגד ולכן אני מקבלת את הגרסה ולפיה הנתבעת 4 פגעה ברכב הנתבעים 1,2, תוך הדיפתו לרכב התובע. . לא מצאתי לייחס אחריות לנהג רכב הנתבעים 1,2, באשר עדותו כי שמר על מרחק מספק מרכב התובע כאשר עצר ברמזור לא נסתרה וכן ניתן לתמוך בכך את הנזק הקטן יחסית לרכב התובע אשר נגרם כתוצאה מהדיפה. . ביחס לנזקים בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד, לא היתה מחלוקת ביחס לנזקים וממילא לא התבקשה חקירת השמאים מטעם הצדדים ולא הועלו טענות ביחס לנזק. . התוצאה היא כי התביעה העיקרית מתקבלת כנגד הנתבעות 3,4, כאשר הנתבעת 3 הינה בעלת הרכב אשר מסרה רכב ללא ביטוח לנתבעת 4 הנהגת ברכב. לפיכך אני מחייבת את הנתבעות 3, 4 ביחד ולחוד לשלם לתבוע סך 9,969 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,750 ₪ והחזר אגרת המשפט ששולמה. . התביעה כנגד הנתבעים 1 ו – 2 נדחית ללא צו להוצאות. . התביעה שכנגד מתקבלת. הנתבעת 3 תשלם לתובעת שכנגד סך 53,178 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 6,222 ₪ והחזר אגרת המשפט ששולמה בתביעה שכנגד. . הסכומים המפורטים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.. ניתן היום, ג אלול תשע"ח, 14 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.




היה הראשון להגיב

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*


This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.