בית משפט השלום בבאר שבע | תא"מ 15051-03-17 ברוש שרותי רכב בע"מ נ עמיר | | תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני

כתב אישום עו"ד אבנר מנסוביץ'

בפני . כב הרשמת הבכירה מיטל חלפון – נזריאן. תובעת. ברוש שרותי רכב בע"מ. נגד. נתבע. עמיר יואב. פסק דין. בפניי תביעה כספית בסך 10,767 ₪ שעניינה חוב בגין תיקון שביצעה התובעת ברכבו של הנתבע מסוג מיצובישי קאנטר מיני משאית (להלן: "המשאית" ו/או "הרכב"). התובעת היא הבעלים של מוסך ואילו הנתבע הינו לקוח של המוסך אשר הגיע למוסך לתיקון המשאית.. בכתב התביעה טענה התובעת (להלן: "התובעת" ו/או "המוסך") כי בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, נמנה הנתבע על חוג לקוחותיה. לטענתה, לאורך השנים האחרונות הביא הנתבע כלי רכב שונים לביצוע תיקונים שונים במוסך. נטען כי בעבור עבודות אלה הופקו חשבוניות מס לתשלום ובהן פירוט השירותים, תעריפי העבודה וחלקי החילוף שהורכבו בכלי הרכב של הנתבע. נטען כי נכון ליום 1.1.17 חב הנתבע לתובעת סך של 10,767 ₪ כעולה מדוח יתרות שהופק על ידי התובעת. עוד נטען כי פניותיה אל הנתבע להסדיר תשלום החוב נענו בסירוב. עוד נטען כי ביום 10.7.16 שלחה התובעת לנתבע מכתב דרישה ומשזה לא נענה, פתחה בהליך דנן. לכתב התביעה צירפה התובעת תצהיר מאת מנהל התובעת ובעל מניותיה, מר בנימין פישלר (להלן : "מר פישלר") וכן כרטסת הנהלת חשבונות וכן חשבונית מס שמספרה 2/037038 (להלן: "החשבונית שבמחלוקת" ו/או "החשבונית השנייה /בעבור התיקון השני"), מכתב התראה ואישור מסירה.. הנתבע בכתב הגנתו טען כי המשאית נגררה למוסך בשל תקלה מסוג התחממות יתר ובעיות התנעה. לטענתו, לאחר בדיקת המשאית במוסך קיבל הערכת תיקון משוערת מאת התובעת אשר נראתה לו בלתי סבירה ביחס לעלות המשאית. נטען כי לאור עלות הבדיקה השאיר המשאית במוסך ועל מנת להוזיל עלויות ובהתייעצות עם מנהל המוסך הונחה לרכוש חלפים משומשים. לטענתו, רכש חלפים מסוג טלטל ובוכנה ואלה נבדקו והורכבו על ידי המוסך. נטען כי לאחר בדיקה נוספת של המשאית נמסר לו כי גם ראש המנוע של המשאית אינו תקין ויש צורך בהחלפתו. לטענת הנתבע, משכך רכש בעצמו ראש מנוע בהתאם להנחיות המוסך וזה נבדק והורכב על ידי המוסך. עוד נטען כי בהמשך, בוצעה נסיעת מבחן לרכב שלאחריה נמסר לו כי המשאית תקינה והוא קיבלה לידיו. לטענת הנתבע בגין טיפול זה שילם 27,000 ₪ (להלן : "הטיפול הראשון") הנתבע צירף חשבונית מס שמספה 2/036686 (להלן: "החשבונית הראשונה" ו/או "החשבונית בעבור הטיפול הראשון")(נספח א לכתב התביעה). . נטען כי מספר ימים לאחר מכן החלה שוב התחממות יתר במשאית והנתבע הודיע למוסך. לטענת הנתבע המוסך הודיע לו כי ניידת שירות תבוא לבדוק הרכב. נטען כי רק כעבור שלושה שבועות הגיעה ניידת שירות לבדיקת הרכב אשר בעת זו היה מושבת בחניית ביתו של הנתבע. נטען כי בסיום הבדיקה נאמר לו כי עליו להסיע המשאית למוסך תוך מעקב על חום המנוע. נטען כי בהתאם לכך נסע הנתבע למוסך כאשר בכל כמה קילומטרים היה עוצר על מנת להוסיף מים תוך המתנה כי המנוע יתקרר. לטענתו, במהלך הדרך התפוצץ צינור מים במשאית והוא נאלץ לגרור המשאית למוסך. . לטענת הנתבע, לאחר שהמשאית הגיעה למוסך היא נבדקה והתקלה תוקנה ונאמר לו להגיע למוסך על מנת לקחת המשאית. לטענתו, במעמד מסירת המשאית לתיקון לא דובר על תשלום כלשהו ו"היה זה ברור שמדובר בתיקון חוזר שאיננו כרוך בתשלום, מטבע הדברים". לטענת הנתבע, כעבור 8 חודשים פנה אליו המוסך ודרש כי ישלם כ-10,000 ₪ נוספים וכן שלח אליו חשבונית לתשלום. לטענת הנתבע התקלה שאירעה במשאית והצריכה את התיקון החוזר אירעה זמן קצר מאוד לאחר שהמשאית יצאה מן המוסך ומכאן יש להסיק לטענתו כי התיקון שנעשה על ידי המוסך היה לוקה בחסר. עוד טען כי מכיוון שלא סוכם על כל תשלום נוסף, המוסך איננו רשאי לתבוע כל תשלום נוסף עליו לא סוכם. עוד טען כי בהתאם לנספח א לכתב התביעה, בתחתית החשבונית הראשונה נכתב כי ישנה אחריות לחלף מקורי שהורכב במוסך על פי הנחיות יצרן משאיות במשך שנה ללא הגבלת קילומטר ולגבי היתר, שלושה חודשים או 6,000 ק"מ. לטענת הנתבע, בהשוואת מד האוץ בין שתי החשבוניות שהוצגו עולה כי הרכב גמע 345 ק"מ בלבד ועל כן ישנה אחריות לתיקון המשאית הן לפי השוואת מד האוץ והן לפי מועד הודעת הנתבע לתובעת על התחממות הרכב וגרירתו למוסך. לטענת הנתבע אין מחלוקת ביחס לכרטסת אלא רק ביחס לחשבונית נושא התביעה. הנתבע צירף בין היתר שתי חשבוניות ביחס לשני הטיפולים ברכב, נתוני קריאה של גרירת רכב מיום 29.11.15.. בדיון קדם המשפט שנערך בפניי ביום 11.4.18 נחקר הנתבע על ידי בית המשפט. כמו כן, בדיון שנערך בפניי ביום 16.5.18 העידו מנהל התובעת ובעל החברה מר פישלר (בטעות נכתב בפרוטוקול פישר – מ.ח.נ) וכן הנתבע. הצדדים סיכמו בעל פה לאחר שנשמעו עדי הצדדים.. אין מחלוקת בין הצדדים כי המשאית נכנסה למוסך פעמיים. אין מחלוקת כי בפעם הראשונה בה נכנסה למוסך שילם הנתבע 27,000 ₪ בגין התיקון. אין מחלוקת כי לאחר מכן, המשאית נגררה למוסך שוב וכי הנתבע קיבל אותה לאחר שתוקנה וניתן היה לנסוע בה. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם התיקון השני בגדר "תיקון חוזר" אשר נכלל באחריות שמספקת התובעת לנתבע או האם מדובר בתיקון אחר אשר אינו בגדר אחריות ועל הנתבע לשאת בעלות התיקון. כמו כן, הצדדים חלוקים בשאלה האם עובר לתיקון השני, עדכנה התובעת את הנתבע ביחס לעלות התיקון והאם קיבלה הסכמתו לתיקון.. לאחר עיון בטענות הצדדים, כתבי הטענות וכעולה מהעדויות שנשמעו בדיון שנערך בפניי ולאחר ששמעתי את סיכומי הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. . אני סבורה כי התובעת הצליחה להוכיח את תביעתה בהתאם למאזן ההסתברויות הנדרש בהליך האזרחי. אין מחלוקת כי המשאית הגיעה למוסך לראשונה ביום 11.8.15 ושוחררה ביום 4.11.15 (בהתאם לחשבונית הראשונה). אין מחלוקת כי המשאית נגררה למוסך ביום 29.11.15 (בהתאם לנספח ב לכתב ההגנה וכן בהתאם לתאריך בחשבונית שבמחלוקת ובהתאם לעדות הנתבע). אין מחלוקת התובעת ביצעה תיקון במשאית ביום 29.11.15 וכי היא שוחררה ביום 22.12.15 (בהתאם לעדויות הצדדים ולחשבונית השנייה) ואין מחלוקת כי לא התובעת לא קיבלה תשלום בגינו (שוב בהתאם לעדויות הצדדים). משכך, התביעה הוכיחה את המוטל עליה. . כעת יש לבדוק האם הנתבע הצליח להוכיח את טענות ההגנה ולפיהן, מדובר בתיקון חוזר אשר נכלל בגדר האחריות שסיפקה לו התובעת כטענתו וכן האם התובעת הודיעה לו עלות התיקון עובר לביצוע התיקון. . לטעמי מעדויות הצדדים עולה כי לא הוכח כי מדובר בתיקון חוזר כטענת הנתבע ועל כן עליו לשאת בעלות התיקון. יחד עם זאת, השתכנעתי כי עובר לתיקון השני, התובעת לא הודיעה לנתבע מהות התיקון הנדרש ועלות התיקון ומשכך, לא קיבלה הסכמתו ביחס לעלות התיקון ועל כן, יש בכך כדי להפחית מן הסכום שעל הנתבע לשלם לתובעת. עוד אציין כי הנתבע היטיב את מצבו שכן, אישר בפירוש כי המשאית נגררה למוסך במצב שאינו תקין ויצאה ממנו תקינה ועל כן, על אף שלא נחתם הסכם בכתב בין הצדדים ביחס לתיקון השני (כשם שלא נחתם ביחס לתיקון הראשון), הנתבע אינו יכול ליהנות מן השירות שקיבל מהמוסך מבלי לשלם בעבורו שאחרת מדובר בעשיית עושר. להלן נימוקיי.. עדות נציג התובעת הותירה בי רושם מהימן. מר בנימין פישלר (להלן: "נציג התובעת" ו/או "מר פישלר")העיד כי הוא המנהל המקצועי של התובעת אשר מנהל את המוסך ונותן הנחיות מקצועיות. הוא העיד כי הוא בעל הסמכה בכירה מטעם משרד התחבורה לניהול מוסך וכי כל עבודה נבחנת על ידו ומאושרת על ידו. כמו כן, העיד כי בעברו בתחילת דרכו היה מכונאי רכב. עדותו הייתה קוהרנטית ועקבית והוא שב על העמדה כי לא מדובר בתיקון חוזר אלא בתיקון אשר נבע מן העובדה כי ראש המנוע אשר סיפק הנתבע לתובעת במסגרת התיקון הראשון היה לא תקין. לטענתו, בעת שראש המנוע הורכב הוא היה נראה תקין וגם בדיקה שנערכה לו הראתה כי הוא תקין ואולם, הוא כשל בהמשך וכי אין להטיל על התובעת האחריות לחלף משומש אשר סופק על ידי הנתבע.. נציג התובעת העיד כי המשאית הגיעה למוסך לראשונה עקב בעיה במנוע שעבר התחממות. לטענתו, החלקים הפנימיים של המנוע הותכו ועל כן המשאית עברה טיפול כפי שנכתב בחשבונית שמספרה 2/036686. התובעת הסביר כי החשבונית שמספק המוסך מורכבת משלוש קטגוריות : עבודות, עבודות חוץ וחלפים. הוא נשאל בחקירה נגדית על כל פריט ופריט בחשבונית הראשונה והסביר אילו פריטים שייכים למנוע ואלה לא. מר פישלר אישר כי בהתחלה נתן לנתבע הצעת מחיר גבוהה לתיקון המשאית וכי הוא לא הסכים לה.. נציג התובעת העיד ביחס לטיפול הראשון במשאית כי הנתבע הביא את כל החלקים שהביא ואולם, לא התבקש על ידי המוסך להביא. נציג התובעת אישר הורכב במשאית מנוע נערכה בדיקת ראש מנוע וניקוי שטחים ושסתומים. עוד העיד כי המוסך הרכיב במשאית טלטל ובוכנה שהביא הנתבע. מר פישלר אישר כי המשאית שוחררה מהמוסך בפעם הראשונה ביום 4.11.15 עם גמר הטיפול וכן כי בו ביום קיבל מאת הנתבע שיק בסך 27,000 ₪. . עוד נשאל האם מספר ימים לאחר שמשאית יצאה מהמוסך התקשר אליו הנתבע ואמר לו כי חזרה התקלה של התחממות יתר והשיב בעמ 5 ש 17 לפרוטוקול "אני זוכר שהוא התקשר אלי וסיפר שמשהו עם המראה או מנגנון הדלת לא זוכר לגמרי. לא נפתח לו הדלת וכן נפתח לו הדלת". בהמשך אמר כי אינו זוכר. עוד נשאל האם זוכר שבשיח הזו אמר לו כי יישלח אליו ניידת שירות כדי לבדוק התקלה והשיב "היה משהו מעורפל לא זוכר. יכול להיות שהיה משהו עם ניידת שירות לא זוכר". יחד עם זאת עת נאמר לו כי לניידת שירות לקח שלושה שבועות להגיע השיב כי הדבר אינו הגיוני וכי יש לו שלוש ניידות אשר מגיעות תוך שעתיים ומגיעות מידית. מר פישלר נשאל על כך שניידת שירות הגיעה אל הנתבע והנחתה אותו להגיע אל המוסך ולעצור ולהוסיף מים בכל מספר קילומטרים ועל כך השיב כי אינו זוכר. עת הוצג לו אישור הגרירה של הרכב, נספח ב לכתב ההגנה השיב מר פישלר "זה מראה לי שהאוטו נתקע ונגרר למוסך, זה סביר לחלוטין והכל בסדר. אוטו נסע ונתקע והגיע בגרר למוסך. איך זה מתחבר לנייד שלי". מר פישלר טען כי לא הוצגה לו כל ראייה הקשורה לניידת השירות שלו וטען כי לא ראה כל הוכחה כי ניידת השירות שלו הייתה במקום. לטענתו, המסמך שהוצג הוא מסמך מחברת הגרירה ולפיו הרכב נגרר כעשרה ק"מ לפני באר שבע לבאר שבע.. מר פישלר אישר כי צינורית מים התפוצצה במשאית עקב התחממות של המשאית ואולם, לשאלה האם התחממות היתר לא הסתדרה עקב הטיפול הראשון במשאית השיב בשלילה. הוא הסביר כי בעת שהמשאית הגיעה למוסך לראשונה היא הגיעה לאחר שמוסך אחר פירק את המנוע לחלקים ועל כן חייב את הנתבע במסגרת החשבונית הראשונה רק על הרכבת מנוע ולא על פירוקו. לטענתו, החלק שגרם להתחממות בפעם השנייה היה ראש המנוע. עוד טען כי ראש המנוע שסופק על ידי הנתבע היה לא תקין ולטענתו, הוא קרס ופשוט התקלקל שנית. לטענתו, זה גרם להתחממות בפעם השנייה ולפיצוץ הצינור (עמ 6 ש 16 ואילך לפרוטוקול). מר פישלר שב וטען בעמ 6 ש 32"לגופו של עניין הצינורית הזו נקרעה כתוצאה מפגם בראש מנוע שסופק על ידי הלקוח". בחקירה נגדית נאמר לו כי בחשבונית הראשונה ניתן לראות כי כל שעשו בדיקה, ניקוי שטחים ושסתומים ואין זכר לטענתו על הרכבת ראש מנוע ונציג התובעת השיב "אני טוען שהטענה שקרית מיסודה, יש לראות שבחשבונית השנייה מחויב ראש מנוע, כשאני מספק ראש מנוע אני מחייב עבורו. אני אומר שבחשבונית השנייה מסופק ראש מנוע. חשבונית שמסתיימת ב 7038 הפריט אחד לפני הסוף ראש מנוע משומש. בחשבונית הראשונה שמסתיימת ב 6686 לא מחויב ראש מנוע כי את הראש מנוע סיפק הלקוח. הדבר היחיד שעשינו ששלחנו את הראש מנוע לניקוי לבדיקה להשחזת שסתומים". . נציג התובעת נשאל על כך שלא הביא לעדות מטעמו את מי שהגיע עם ניידת השירות והשיב כי מכיוון שהנזק לרכב הוא נזק לראש המנוע עצמו ולא נגרם נזק מעבר לכך, נזק תוצאתי לא מצא לנכון להביאו. לטענתו, החלק הראשון שנפגע הוא גם החלק שתוגן מלכתחילה וכי לא הוא סיפק חלק זה. . עוד נשאל נציג התובעת על שתי החשבוניות ועל ההערה ביחס לאחריות שמופיעה בהן. הוא הסביר כי ישנם חלקים מקוריים – משומשים וחדשים. עוד העיד כי במוסכים יש שלושה סוגי חלפים – חלף מקורי, חלף תחליפי וחלף משומש. לחלף המקורי יש אחריות לשנה ואילו לשניים הנוספים אחריות של 3 חודשים. הוא העיד כי ראש המנוע בחשבונית השנייה זה חלק משומש לא מקורי שהוא מכר והרכיב ואולם בחשבונית הראשונה ראש המנוע אינו חלק שסיפק. עוד טען כי הוא אחראי לכל פריט שכתוב בחשבונית ואם מדובר בפריט מקורי אז יש אחריות לשנה ואולם, אם החלק אינו מקורי יש אחריות שלשלוה חודשים. לטענתו, אחריותו היא גם על העבודה שלו וכי החלק כולל את העבודה. עוד אישר כי האחריות היא על ההתקנה למשך שלושה חודשים או 6,000 ק"מ. נציג התובעת אישר כי הרכב עבר 345 ק"מ בהתבסס על השוואת מד האוץ בשתי החשבוניות. כמו כן אישר כי המשאית נכנסה למוסך בחלוף 25 ימים בין הטיפול הראשון לטיפול השני. נציג התובעת נשאל היכן מופיע בחשבוניות כי אין אחריות לחלק שלא סופק על ידי המוסך אלא רק על חלק שנמכר על ידי המוסך והשיב "זה לא כתוב בפירוש אך כתוב על פי הנחיית יצרן השמאיות וגם על פי החוק, חוק הגנת הצרכן, שחלק שאני מוכר אני חייב לתת עבורו אחריות של 3 חודשים". . בחקירה נגדית נטען כי מדובר בתיקון חוזר וכי ככל הנראה בתיקון הראשון ראש המנוע לא הונח כמו שצריך או הרוכב כמו שצריך ולא תוקן כמו שצריך והוא השיב בעמ 9 ש 21 "אני אומר שהחשבונית השנייה הדבר היחיד שעשינו זה החלפנו את ראש המנוע שכשל". לטענה כי העבודה שנעשתה במסגרת החשבונית הראשונה לא הייתה מוצלחת ולכן היה צורך בהחלפת ראש המנוע בראש מנוע משומש לאחר שהתיקון שלהם לא טיפל בבעיה השיב בעמ 10 ש 4 "לא. העבודה שלנו בחשבונית הראשונה צלחה ורק החלף כשל, ואת החלף סיפק הלקוח". עוד העיד בעמ 10 ש 8 ואילך "אנו בדקנו את ראש המנוע ואת מצבו בעת שקיבלנו אותו. הבדיקה הייתה נכונה לאותו רגע. בדקנו אותו ניקינו אותו והתקנו אותו והמנוע הניע ולא התחמם ועשינו נסיעת מבחן עם הרכב והכל היה בסדר, ראש המנוע היה נחמד מסרנו את הרכב ללקוח. לאחר מספר מאות ק"מ כשל ראש המנוע. על מנת להסביר את העניין ראש מנוע הוא מורכב כי הוא חלק גדול ויש הרבה מערכות, המון מעברי מים, מעביר שמן ויכולים להיות המון כשלים בתוך ראש המנוע במהלך הדרך. ראש המנוע עצמו יכול להיכשל בכל הדרכים". . לשאלת בית המשפט העיד כי הסביר לנתבע בפעם הראשונה עת הגיע אליו עם ראש המנוע המשומש כי לא תהא לו אחריות וכן טען כי ניסה להניא אותו מכך. עוד העיד כי הנתבע לא היה מעוניין כי חשב שעצת נציג התובעת כי לא יביא חלפים נובעת ממניעים כלכליים שלו. לטענתו הודיע לו באופן חד משמעי וכן העיד כי "זה מאד לא נהוג להגיע למוסך עם חלפים". . עוד העיד כי ישנם חלפים זהים בשתי החשבוניות ואולם מדובר באטמים וחלקים שברגע שמפרקים ראש מנוע חייבים להחליפם. נציג התובעת שב ועמד על כך שלא מדובר בטיפול חוזר. . נציג התובעת העיד כי בינו לבין הנתבע היו קשרים טובים וכי האמין בו. לטענתו כשהנתבע הגיע לקבל את הרכב, הוא לא היה במוסך והנתבע אמר לו כי הוא מעוניין לשבת עמו על החשבון ואז לא הגיע לפגישה עמו ולאחר מכן אמר כי התיקון באחריות והוא לא מתכוון לשלם בגינו.. נציג התובעת העיד באופן כן, ענה לשאלות קשות ואף ענה תשובות שלא בהכרח היטיבו עם גרסתו. התרשמתי כי הוא דובר אמת, כי אינו מנסה להגזים או לגבות מן הנתבע כסף שאינו מגיע לו. בעדותו הוא הסביר על קשרי הידידות עם הנתבע, על האמון שנתן בו ונתן הסבר לכך שהנתבע קיבל את המשאית מבלי לשלם בעובר התיקון בעת ששחרר את המשאית מהמוסך. מדובר בהסבר סביר. הוא העיד על הטיפול במשאית והסביר על השוני שבין שני הטיפולים שבוצעו. ניתן היה להתרשם כי הוא מדבר מניסיונו בתחום וכי הדברים ידועים לו באופן אישי במסגרת העובדה כי הוא המנהל המקצועי של המוסך וכל טיפול מקבל אישורו. גרסתו ביחס לתיקונים שבוצעו לא נסתרה והיא נתמכה בשתי החשבוניות בהן פורטו העבודות בוצעו והחלפים שסופקו במסגרתם.. הנתבע העיד בין היתר כי הרכב נגרר למוסך והמנוע פורק ואולם בעל המוסך דרש מחיר אסטרונומי בעבוד התיקון. לטענתו דיבר עם נציג התובעת וסיכם עמו כי יביא חלקים מפירוק על מנת להוזיל את העניין והביא טלטל ובוכנה. לטענתו לאחר שהמנוע הורכב ונעשה לו שיוף, הטלטל התקצר ובני הסביר לו כי נדרש ראש מנוע. לטענת הנתבע, הביא ראש מנוע ונציג התובעת הרכיב אותו והוא שילם בגין התיקון 27,000 ₪ (פרוטוקול מיום 11.4.18 עמ 1 ש 20 ואילך). לטענתו לקח את הרכב הביתה ולאחר כיומיים הרכב שוב התחמם ולטענתו התובעת שלחה ניידת שירות שהגיע לאחר כשלושה שבועות. עוד טען כי ברגע שהמנוע התחמם אסור לנסוע ברכב. עוד העיד כי הניידת אמרה לו לנסוע למוסך תוך מילוי מים וכך עשה ואולם, באמצע הדרך התפוצצה צינורית המים והוא גרר הרכב למוסך. לטענתו לאחר תקופה נקרא אל המוסך לקחת את הרכב ולא דיברו אתו על דבר וכך הבין שהתקלה נפתרה. לטענתו הוא אינו יודע מה נעשה ברכב אך הוא קיבל רכב תקין שאתו הוא נוסע עד היום. לשאלת בית המשפט כיצד הבין שמדובר בתיקון חוזר השיב כי המוסך אינו משחרר רכב ללא תשלום וכי בפעם הראשונה שהיה במוסך ותיקן לא שיחררו לו את הרכב עד שנתן שיק. לגבי התיקון בפעם השנייה טען כי מכיוון שלא התבקש לשלם ושיחררו לו את הרכב ולא עדכנו אותו במהות התיקון הרי שהבין שמדובר בתיקון חוזר ורק אחרי 8 חודשים קיבל חשבונית מאת התובעת. . בעדותו ביום 16.5.18 העיד הנתבע כי בינו לבין נציג התובעת נוצרו יחסי ידידות ואולם כל מה שאמר מעבר לכך היה שקר. לטענתו, במסגרת יחסי החברות שנוצרו, הציע לו נציג התובעת כי ישיג בעצמו חלפים משומשים והוא יבדוק אותם כי המוסך עובד רק עם חלפים מקוריים. עוד טען כי לא הביא לתובעת ראש מנוע בפעם הראשונה אלא בפעם השנייה. לטענתו את ראש המנוע הביא רק לאחר שהרכיבו לו טלטל ובוכנה ולאור העובדה כי ראש המנוע שויף יותר מידי. אז טען "כמובן שהלכתי להביא גם ראש מנוע" לטענתו הביא ראש מנוע על מנת להוזיל עלויות וכי נציג התובעת בדק אותו והרכיב אותו ואחרי שגמר העבודה, נטל את הרכב ומפה הרכב התחמם ונתקע. . לשאלה מהיכן רכש את חלקי החילוף העיד "ממקום שמפרקים רכבים". עוד טען כי אין בידו חשבונית הרכישה. לשאלה אם בדק את המוניטין של המקום ממנו רכש החלפים השיב "דיברתי עם מכונאי שהשיג לי את החלקים מפירוק". לשאלה האם ישי לו אחריות לגבי אותם חלקים השיב "בני אמר לי שכל חלק שאביא משומש הוא יבדוק אותו וזה היה בהתייעצות עם בני ולא על דעת עצמי. היות ואם הוא היה אומר לי, הוא הרכיב חלק משומש את הראש מנוע משומש, אם הוא היה אומר לי שיש לו ראש מנוע משומש נראה לך שהייתי רוכש מבחוץ, ברור שלא. כשהוא דיבר איתי בהתחלה הוא אמר שבמוסך מוכרים רק חלקים חדשים". עוד העיד כי אינו מכונאי וסמך על נציג התובעת כי יבדוק את החלקים ויתקין אותם רק אם הם בסדר. לשאלה מדוע כאשר רכש את החלפים לא עניין אותו לדעת טיב החלק והאם יש אחריות השיב "אני לא מכונאי, שאלתי רק את בני הסתמכתי רק על בני, כאדם מוסמך המנהל מוסך שיבדוק את החלקים ויתקין אותם רק אם הם בסדר.." . לשאלה האם אחרי שהחלק שרכש כשל האם פנה אל המקום ממנו רכש השיב "לא יכולתי לפנות. כי עברו כמה חודשים ולהחזיר חלק אחרי כמה חודשים ברור שלא יקבלו אותו חזרה ונאמר לי שראש המנוע לא טוב רק כאשר באתי לקחת את האוטו. רק בפעם השנייה שבאתי לקחת את האוטו מהמוסך אמרו לי שראש המנוע שהבאתי לא טוב, ואמרו לי שהחליפו לראש מנוע אחר וזה היה ללא ידיעתי וזה היה תקופה ארוכה, לכן לא יכולתי להחזיר את ראש המנוע שרכשתי למקום ממנו רכשתי.." בהמשך טען כי אינו בטוח שמדובר באותו רוש מנוע שרכש וטען כי "באו ומסרו לי ראש מנוע גרוטאה ואני לא בטוח שזה ראש המנוע שהבאתי".. למעשה הנתבע אישר כי בזמן אמת לאחר ביצוע התיקון ובעת שבא לקחת את המשאית נמסר לו כי ראש המנוע שהביא לא היה תקין וכן אף הוחזר לו החלק שהביא. לטעמי, הדבר תומך גם כן בגרסת התובעת ביחס לסיבה בגינה בוצע התיקון. עוד עולה מעדותו כי רכש החלפים מכלי רכב שפורקו ולא מסר כל פרטים ביחס למקום שרכש ממנו ולא הביא כל עד מטעמו אשר יש בו להעיד כי החלפים שנרכשו היו תקינים ולא חל בהם כל קלקול לאחר שהותקנו.. עיון בשתי החשבוניות מלמד כי בחשבונית הראשונה נכתב בפירוש תחת עבודות מוסך "הרכבת מנוע מחדש" וכן "בד ראש מנוע +ניקוי שטחים ושסתומ" ואכן בפריטי החשבונית הראשונה לא מופיע פריט "ראש מנוע משומש" ולא מופיע "פירוק והרכבה" של ראש מנוע / צילנידר זאת בשונה מהחשבונית השנייה בה נכתב במפורש במסגרת עבודות המוסך "פרק והרכב ראש צילנידר" וכן בפריטים החלפים נכתב במפורש "ראש מנוע משומש" וכן נכתב סכום של 3,000 ₪ בגין חלף זה. האמור בחשבוניות תומך בגרסת התביעה ולפיה, המסגרת הטיפול הראשון הורכב ראש מנוע של הנתבע ואילו במסגרת הטיפול השני, הורכב ראש מנוע משומש שנרכש מאת התובעת.. טענת ההגנה לפיה מדובר בתיקון חוזר לא עוגנה בתשתית ראייתית מתאימה. הנתבע לא הביא לעדות מטעמו כל איש מקצוע אשר יכול היה להעיד כי התקלה שתוקנה במסגרת הטיפול הראשון היא אותה התקלה שנגרמה למשאית במסגרת הטיפול השני. אין כל חוות דעת של מומחה שתומכת בטענתו של הנתבע כי התקלה חזרה על עצמה וכי לא מדובר בתקלה אחרת. גם מן המסמך שהציג הנתבע עולה כי הרכב נגרר בחלוף 25 ימים למוסך וטענתו כי התקלה ברכב ארעה ימים בודדים לאחר שיצא מן המוסך לא עוגנה בראיות כלשהן. לא ברור מה קרה בחלוף 25 ימים לרכב הנתבע וכן אין מחלוקת כי המשאית נסעה כ-345 קילומטרים בין הטיפולים. . הנתבע הבהיר בעדותו כי אינו איש מקצוע ועל כן, אני סבורה כי טענתו כי מדובר בתיקון של תקלה חוזרת אין לה על מה לסמוך. הנתבע לא הוכיח איזה כשל חל במנוע. יתרה מכך בעדותו ובחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי המנוע שפורק הושב לידו ואולם הוא נמנע לבדוק את מקור הכשל. . הנתבע ביקש להיבנות בעניין זה מעדות נציג התובעת ואולם, נציג התובעת עמד באופן חד משמעי על ההבדל בין התיקונים. לא זו אף זו, מעדות מנהל התובעת אשר הינו גורם מקצועי מוסמך עולה כי התקלה במשאית אירעה עקב החלף שהורכב וסופק על ידי הנתבע. עוד העיד כי לאור מורכבות החלק, המנוע יכולים להיות בו כשלים שונים. . אין מחלוקת כי המנוע שהורכב מחדש בעת הטיפול הראשון לא היה מנוע חדש אלא מנוע שנרכש מחנות חלפים. מטבע הדברים, ישנה אפשרות כי המנוע היה פגום וכי פגם זה התגלה רק לאחר שימוש בו ולא מיד בתחילה עם התקנתו. הנתבע לא התייחס לאפשרות זו בכתב הגנתו והטיל כל האחריות לפתח התובעת. העובדה כי המנוע שהותקן משומש והגיע מחנות חלפים עשויה אף היא לתמוך בגרסת התובעת ביחס לעובדה כי חל בו כשל כלשהו. כמו כן, נציג התובעת הסביר כי לא נפל פגם בהרכבת המנוע בתיקון הראשון כי לראייה המשאית נסעה ולא התחממה לאחר הרכבת המנוע ועל כן, סבר כי המנוע שהורכב תקין. גם הנתבע אישר כי התקלה החלה שוב לאחר ששוחררה מהמוסך ובחלוף לכל הפחות יומיים לטענתו. יש לציין כי הנתבע סבר כי מרגע שלא התבקש ממנו תשלום בעת שהגיע לשחרר הרכב מהמוסך, הרי שמדובר בתיקון חוזר. טענה זו נטענה בעלמא. ככל שלא התבקש בזמן אמת לשלם או כי חל שיהוי עד שקיבל דרישה לתשלום אני סבורה כי אין בכך כדי לאיין את זכותה של התובעת לקבל תשלום בעבור עבודה שביצעה.. ביחס לשאלת האחריות, עיון בתחתית שתי החשבוניות מלמד כי "אחריות לחלף מקורי שהורכב בברוש על פי הנחיית יצרן משאיות ואוטובוסים שנה ללא הגבלת ק"מ, היתר שלושה חודשים/6000 ק"מ". אני סבורה כי על פי חשבוניות אלה ניתן ללמוד כי לגבי חלקים אחרים שהורכבו בברוש יש לכאורה אחריות לשלושה חודשים. כאמור, נציג התובעת העיד כי מדובר בחלק שאינו חלף מקורי ושאף לא סופק על ידו אלא רק הורכב על ידי התובעת. האם העובדה כי המנוע הורכב על ידי התובעת מקנה לנתבע אחריות על החלף עצמו? אני סבורה כי התשובה לכך שלילית. . תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה) תשס"ו – 2006 מקימות בהתאם לסעיף 2(א) חובה ראשית ולפיה אחראי היצרן לתקן טובין שהתקלקלו. במקרה דנן, הנתבע לא הראה היכן רכש את ראש המנוע והאם לחנות ממנה רכש ישנה אחריות לחלפים. הנתבע לא שלח הודעת צג ג כנגד החנות שממנה רכש את ראש המנוע. למעשה, הלכה למעשה סבר כי אינו יכול להיפרע ממנה בגין הנזק. לכך יש להוסיף את עדות מנהל התובעת אשר מצאתי כי עדותו מהימנה ולפיה הבהיר לנתבע באופן מפורש כי אין אחריות לגבי החלפים שנרכשו על ידו וכי הרכיבים הכלולים בחשבונית, בגינם ניתנת אחריות בלבד. . מעדות נציג התובעת עולה כי ככל שהכשל היה קשור לעבודת התובעת הרי שהיה מספק אחריות ואולם, לטענתו הכשל לא נבע מהאופן בו התובעת הרכיבה את המנוע מלכתחילה. גרסתו בעניין זה לא נסתרה. לא הובאה כל חוות דעת מקצועית או עדות של מכונאי ביחס לעבודת התובעת ולכך שזו התרשלה בעת ההתקנה. כמו כן, הטענה ביחס לניידת השירות לא הוכחה כדבעי על ידי הנתבע. לא נתמכה בראיות. המסמך ולפיו הרכב נגרר אין בו בכל התייחסות למוסך של התובעת. לא ניתן להסיק ממנו כי הדבר קשור למוסך. הנתבע לא הביא כל עד לתמוך בטענותיו בעניין זה ואלה נותרו בעלמא. לא זו אף זו טען כי אסור לנסוע ברכב מתחמם. יחד עם זאת העיד כי נסע ברכב ובחר לעצור בכל פעם על מנת למלא מים. לכל הפחות ניתן לראות בפעולתו אשם תורם של 100 אחוז בעניין הנסיעה ברכב במצבו עד למוסך. ועל כן, ככל שנגרם נזק לרכב כתוצאה מהנסיעה למוסך אין ליחסו לתובעת. לא זו אף זו, מעדות נציג התובעת עולה כי לא נגרם לרכב נזק תוצאתי בשל הנסיעה אלא התקלה הייתה בראש המנוע בלבד ולא נגרם נזק נוסף. גרסה זו לא נסתרה.. ביחס לשאלה האם הנתבע קיבל הסבר ביחס לתיקון השני שנדרש, אני סבורה כי התשובה שלילית. הנתבע טוען כי לאחר שהשאיר את המשאית במוסך לא קיבל כל פנייה מטעם התובעת ועל כן, לא ידע כי עליו לשלם עבור התיקון; לא ידע מה עלות התיקון; לא ידע מה דרוש תיקון; לא ידע מה תוקן בפועל. מעבר לכך, כאשר הנתבע אסף את המשאית, לא התבקש לשלם וזאת בשונה מהתיקון הראשון אז נדרש לשלם עבור התיקון כתנאי להוצאת המשאית מהמוסך. הנתבע טען כי כשמונה חודשים בלבד לאחר שאסף המשאית פנו אליו מטעם התובעת בדרישה לתשלום. התובע העיד כך "לא אמרו לי שמחליפים ראש מנוע המנוע וזה לא היה בהסכמתי" ובהמשך "אני לא אמרתי שאני מסכים ולא אמרתי שאני לא מסכים. אני לא אומר שהם לא תיקנו אך אני אומר שלא הייתי מודע לתיקון…. " בין היתר טען כי אינו בטוח שהורכב ראש מנוע "ייתכן, אני לא יודע לומר זאת במאה אחוז. אני אומר שזה לא הוויכוח אם הרכבתם או לא הרכבתם. בפעם השנייה ברור שבוצעו תיקונים ברכב שלי. אני גררתי רכב לא תקין וקיבלתי אותו חזרה נוסע אין וויכוח על זה". (עמ 15 ש 29 ואילך לפרוטוקול). הנתבע העיד כי הוא מצפה מהמוסך לקחת אחריות על החלק שהרכיב וככל שאם נבדק על ידה ולא נבדק כפי שצריך, הוא מצפה כי התובעת תישא באחריות. לטענתו, אם התובעת הייתה מעדכנת אותו שהחלק לא תקין הוא היה לוקח אותו ומחליף אותו כפי שעשה עם הרכבת הבוכנה. עוד טען כי לא אישר את החשבונית השנייה כי לא הגיר את התיקון הזה. לטענתו ביחס לחשבונית הראשונה הוסבר לו מה צריך לעשות וגם סוכם המחיר עם נציג התובעת. עוד העיד כי אם היו פונים אליו לפני התיקון היה מגיע להבנה עם נציג התובעת.. מנגד, טוען נציג התובעת כי יועצת שירות הייתה בקשר רציף עם התובע לאורך התיקון ויתרה מכך, ביום איסוף המשאית, ביקש הנתבע לשוחח עם מנהל התובע בקשר לחשבון, שכן, האחרון לא היה במוסך באותה העת. נציג התובעת העיד כי המוסך פונה ללקוח לפני התיקון ואומר לו כמה יעלה התיקון. במקרה דנן טען כי פנו אל הנתבע ועדכנו אותו על המחיק שיעלה להרכיב ראש מנוע משומש. לשאלה מי פנה אל הלקוח השיב "שיועץ השירות האדם שאחראי על הדברים". לשאלת בית המשפט האם יכול להיות שיועץ השירות לא פנה אל הנתבע השיב "לא שמעתי על מקרה כזה אף פעם וזה גם לא נראה לי הגיוני. אני מאשר שגם ליוויתי את יועץ השירות בכל רגע ורגע מול הטיפול שלו בלקוח. אני אומר שגם לא נשמעה טענה כזו מצד הלקוח. " לטענתו אמר לנתבע כי אמר לו שביק שממנו לא להביא חלקים ממקור אחר. עוד העיד בהמשך כך ".. בפירוש דיברתי אתו והוא ידע שהוא יצטרך לשלם האם הוא קיבל הצעת מחיר על השקל בדיוק זה באמת אני לא יכול להעיד. אך זה שהוא ידע לשלם עבור התיקון זה מאה אחוז אני שוחחתי איתו". אני סבורה כי מדברים אלה ניתן להבין כי לא ניתנה לנתבע בהכרח הצעת מחיר ביחס לתיקון. מה גם שנציג התובעת מאשר כי עם הנתבע עמד בקשר יועץ. אין מחלוקת כי אין כל מסמך עליו חתום הנתבע ובו נכתב המחיר ומהות הטיפול אשר על המשאית לעבור. התובעת לא הביאה מטעמה לעדות את היועץ האמור שעמד בקשר עם הנתבע. הנתבע טוען כי התיקון בוצע מבלי שהתקבלה הסכמתו לתיקון ולמחיר. לא ניתן להבין מתי שוחח נציג התובעת עם הנתבע ומתי זה עודכן ביחס לתשלום. אני מקבלת את עדותו של הנתבע בעניין זה כנכונה. בין היתר, אני סבורה כי לו היה מקבל הודעה על כך מראש יכול היה להחליט האם מבקש לבצע התיקון או לא. אני סבורה כי הדבר אף גרם לכל המחלוקת בין הצדדים להיווצר מלכתחילה. לכך יש להוסיף את העובדה כי בעת שהמשאית שוחררה מהמוסך, נציג התובעת לא היה במקום על מנת לשוחח עם הנתבע. לאור האמור מצאתי כי יש מקום להפחית מעלות החשבונית הנטענת על מנת ליתן ביטוי לכך שהתובעת לא קיבלה אישור מראש מאת הנתבע ביחס למהות התיקון ועלותו.. משכך, ולאור העובדה כי המשאית תוקנה על ידי התובעת והנתבע נהנה מנסיעה בה עד עתה ומכח דיני עשיית עושר, אני אומדת את התיקון שבוצע וקובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת 75% מעלות החשבונית. על כן עליו לשלם לתובעת סך של 8,075 ₪. . סוף דבר. הנתבע ישלם לתובעת בגין תיקון המשאית סך של 8,075 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שאחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.. לסכום זה יתווסף סך נוסף של 2,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין. הנתבע ישלם סך נוסף זה תוך 30 יום מהיום שאחרת יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.. ניתנה היום, א אלול תשע"ח, 12 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.




Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*


אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.